בראנץ' פלאוליתי

23 אוגוסט, 2014
תל אביב

אז השאלה המתבקשת הראשונה היא – מה זה פאלאו [דיאטה פלאוליתית, או במקור Paleo diet]? על דיאטת אנשי המערות שמעתי בעבר הרחוק באיזו כתבה אקראית באולפן שישי ולפני כמה שבועות עלה המושג Paleo בבראנץ' שבת כלשהו, עם אתגר רציני – לעשות את הבראנץ' הבא בסימן Paleo. אז הרעיון הוא פשוט – לאכול מה שבני אדם אכלו לפני המהפכה החקלאית – בשר, דגים, ביצים, פירות וירקות העונה ואגוזים שונים. יש גרסאות מחמירות יותר ופחות, שכוללות גם חלב, גבינות ודגנים מסויימים.

הרבה דעות יש על הדיאטה הזו, וכמה מחקרים כבר נעשו כדי לקבל מושג מדעי יותר האם זה מועיל או מזיק. אז בין תוצאות המחקרים הללו נראתה ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה בכולסטרול [הן הHDL- והן ה-LDL] וירידה קלה בלחץ הדם. רוב המקרים שבהן הדיאטה נמשכה לאורך זמן גם הובילו לירידה במשקל, אבל הרעיון הוא לאו דווקא זה, אלא פשוט שינוי התזונה לדברים שאנחנו אמורים לאכול, היסטורית.

אז ניסינו ליישם את הרעיון, וזה כמעט עבד. אז הנה כמה רעיונות לארוחת בוקר פלאוליתית, לאלו מכם שמחליטים לנסות משהו חדש.

קיש נטול-קראסט – ירקות פרוסים דק, כמעט מכל סוג שאתם יכולים לחשוב עליו [במקרה הזה, גזרים וקישואים], עם כמה ביצים טרופות היטב ותבלינים לפי הטעם הטוב. מסדרים הכל יפה יפה בתבנית וזורקים לתנור לכ-30 דקות, או עד שהבלילה מפסיקה לרקוד.

פנקייקי-ריזוטו – נכנס תחת קטגוריית הפלאו-לייט [אורז הוא דגן בן דגן בסופו של דבר]. מה עושים? הכינו ריזוטו [אורז דביק אחר יהיה גם לגיטימי] עם אילו תוספות שתרצו – בצל ירוק, עירית, פטריות וכן הלאה. אחרי שהאורז יתקרר מעט, תוסיפו לו ביצה או שתיים, וערבבו היטב. הדרך מכאן לפנקייקים עסיסיים קצרה מאוד. אם אתם מצב-רוח חוטא – אפשר לגרד קצת פרמז'ן או אלטרנטיבה אחרת שתשפר את האווירה. 

One for the shot

שקשוקייקון. נכון שקשוקה? אז היא פלאו בפני עצמה. איך אפשר להפוך אותה לקצת יותר מעניינת? בשר. אני בדרך כלל הולך על קבנוס פשוט כלשהו, אבל בייקון התברר כאלטרנטיבה יקרה וטעימה יותר. מה שצריך להקפיד עליו לפני שזורקים את הבייקון פנימה הוא לטגן את הבייקון עד שיהפוך מעט קריספי אחרת הוא יהפוך לרך וספוג כשהוא ישקע

בנוזלי השקשוקה.

שניצלים בלי פירורי לחם – כמו כל שניצל אחר שאתם מכירים, רק עם קמח שקדים וקמח קוקוס. אין הרבה מה להוסיף, חוץ מזה שזה יוצא טעים באופן מפתיע.  

עגבניות אפויות ממולאות. אכן, מנה מוזרה ביותר, אבל כל כך פשוטה להכנה. קחו עגבניות, חתכו להן את החלק העליון, רוקנו את התוכן, והוסיפו ביצה אחת לכל עגבניה. אם עוד לא קניתם את העגבניות, אז נסו לבחור את הגדולות שבהן, אחרת יקרה מה שקרה לנו, ושליש מהתוכן יישפך החוצה. תיבול קל ואפייה של 30-40 דקות, ותקבלו את התוצר הנאה הזה.

נשמע שדיאטה פלאוליתית לא קשה מדי לשמירה. בגדול צריך לוותר על לחמים, מאפים ומוצרי חלב. עוד לא החלטתי אם אני רוצה באמת לנסות את זה לתקופה, אבל גם אם כן – האופציות רחבות והרעיונות אינסופיים. אם בא לכם לקרוא עוד קצת, תוכלו להכנס לאחד מהלינקים האלה - מדע ופלאו, מידע כללי על פלאו, כתבה מעניינת מNerdfitness, וגם כתבה אחת ובודדה מטמקא.

Aaaaand - scene

פונדק דה-לוקס

12 אפריל, 2014
עולי ציון 7, תל אביב-יפו

אז זה הולך להיות קצר וקולע, אני מקווה. הרבה באזז היה בשבועות האחרונים סביב המסעדה החדשה שנפתחה לה ביפו שמתיימרת להביא לתל אביב בשר בצורה האמריקאית שלו, בהשראת מסעדת בשרים כלשהי בברוקלין. אז יחד עם חבורה אמריקאית ברובה התיישבתי לראות על מה המהומה, והמסקנות - אחרי ניקוי משומן - לפניכם.

התכוננו לפוסט נטול תמונות

אז המסעדה נמצאת באמצע שוק הפשפשים, מרחק אוטובוס או מונית ממרכז העיר, ואני מניח שבשעות היום ההרגשה שם יכולה להיות הומה יותר. מלצרית הגיעה לקחת הזמנה ובינתיים הגישה לנו שתיה [המלצה לחובבי הבירה או לסתם אנשים שאוהבים דברים טעימים - הלאגר של מבשלת ברוקלין - שזו הפעם הראשונה שראיתי אותו בארץ - נהדר] והכינה אותנו לצורת ההגשה החריגה של הפונדק - כל הבשר מגיע על פלטות למרכז השולחן, אין צלחות, אוכלים עם הידיים ואוכלים ביחד. אני אוסיף שגם מתלכלכים ממש - אבל שזו היתה התלכלכות כיפית למדי.

מומלצת. הרטבים בכלים תורמים פחות

הזמנו את הקומבו הלבן [צלעות, בטן וצוואר חזיר] ל-3 אנשים, משהו כמו 250 גרם בשר לכל אחד [אגב, צורת ההזמנה כאן מבוססת משקל, אפשר להזמין בשרים החל מ-100 גרם, או ללכת על כיוון של קומבינציה כמו שעשינו אנחנו]. הקומבינציה מגיעה עם לחם תירס וקולסלואו בנוסף לתוספת נוספת לכל אחד.

אז התוספות התבררו כאכזבה די גדולה. לחם התירס הרגיש כמו עוגת-הבית ללא שום סוכר או מלח, יבש ומחניק ודי מיותר. הקולסלאו, שהוא לא הקולסלואו הקלאסי שאתם חושבים עליו [אלא עשוי מחרדל, תפוחים וסלרי], היה חלש מאוד בטעם והרגיש יותר כמו עיסה נטולת אופי. בסלט תפוחי האדמה כבר היה אפשר לזהות טעם כלשהו, אבל עדיין, כזה שהייתי עושה הרבה יותר טוב ממנו בבית ב-15 שקלים. המאק אנד צ'יז היה מוצלח יותר, אם כי תפל בדיוק כמו התוספות האחרות. לבסוף, הצ'יפס היה ראוי וחביב [תודה לאל] ואפילו לא היה חסר בו מלח.

רגע הנחיתה

אבל העיקר הוא, כאמור, הבשרים. הבייבי ריבס היו נ-ה-ד-ר-י-ם. זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי כאלה - ופתאום הכה בי למה זה כל כך אהוב שם אצל הדודים באמריקה. רך וכמעט נימוח, טעם מושלם, כיף לאכילה וגורם לרצות עוד [ובמקרה שלנו גם להזמין עוד]. על הצלעות מורחים שם תערובת תבלינים [12 במספר] וכן קפה ומלח גס שנותנים טעם אדיר לבשר. הצלעות פשוט עפו ונבלעו בן רגע - אם אתם חולקים - תהיו בהיכון ואל תנסו לצלם, זה פשוט לא יצליח!

חוץ מהצלעות היו אמורים להיות גם בטן וצוואר חזיר. אודה ואתוודה - לא הצלחתי לזהות שם צוואר, אולי הוא ממש דומה לבטן. כך או כך, הבטן היתה, אם זה בכלל אפשרי, טובה יותר מהבייבי ריבס. טעם שקשה לתאר אותו במילים, מתקתק מעושן שכזה, יחד עם כל השומן הנוראי והטעים בטירוף, ניצח את הפעם האחרונה שבה אכלתי בטן חזיר בהאנוי, ובעשרות מונים. יצא לי לרפרף על תפריט הצהריים שמוצע שם - ואני כבר יודע איזה סנדוויץ' אני קונה כשאהיה בשוק הפשפשים בפעם הבאה.

תוך רגעים. באמת.

לסיכום - טעים נורא. אל תבנו על התוספות, ואם אתם לא לוקחים את הקומבו, פשוט ותרו עליהן, זה מיותר. המחיר [174 שקלים לקומבו-מיקס לבן ל-3 אנשים, 64 שקלים לחצי פלטה בייבי ריבס, 12 שקלים לתוספת צד, 28 שקלים לבירה ברוקלין] לא זול, אבל הוגן למדי למה שמקבלים [בעיקר בקומבו]. הבאזז אולי מוגזם, אבל בשרים טובים אפשר למצוא עכשיו ביפו. 7 במדד שלנו.

פסח שמייח ונטול קמח לכולם.

ויטרינה

25 פברואר, 2014
אבן גבירול 54, תל אביב-יפו

הרבה זמן רחשו סביבי רחשים בנוגע להמבורגר הטוב ביותר בתל אביב. שמעתי הרבה גרסאות והתלבטתי בעצמי מה התשובה הנכונה מבחינתי. אז החלטתי לטעום את כולם [בערך] ולהחליט. מעניין אם אצליח להתמיד בפרויקט השאפתני הזה. והרי הוקם לו האשטאג חדש: #ההמבורגרהכיטובבתלאביב. ארוך מדי? אז #הכיבורגר יספיק.

Vitrina

אחד המקומות שעלו כמה פעמים בדיונים היה הויטרינה. אכלתי שם בעבר את מה שאמורים לאכול שם [נקניקיה מדהימה] אבל מתברר שהמקום שמתמחה בנקניקיות דווקא ידוע בהמבורגר המעולה שלו. אז רתמתי חברה לארוחת צהריים חורפית-בכאילו, וניסיתי את ההמבורגר ההו-כה-מדובר.

מינימלי אך מקסימלי

פייר, היה מעולה. אין הרבה יותר מדי מה לקשקש על זה. המבורגר טעים ועסיסי בטירוף, שמגיע חצוי, מה שמקל את מלאכת האכילה בעשרות מונים ומונע אובר-טפטוף על השרוולים. הלחמניה רכה ובלתי-מורגשת במובן הטוב. בעזרת קצת חיטוטים ברשת גיליתי שמסתובבת לה שמועה שמשתמשים שם בויטרינה בבשר צוואר מעושן בקציצה של ההמבורגר - וזה מה שנותן לו את הטעם המשובח. אני לא יודע אם זו אכן הסיבה, אבל מה שהם לא שמים שם - זה נכון.

סליחה על המשחקים. אימצתי מצלמה חדשה :)

לצד ההמבורגר הגיע הצ'יפס העוד-יותר מפורסם של הויטרינה. בטטות ותפוחי אדמה חתוכים דק, עם גרידת לימון מעל. זה כל מה שצריך כדי שצ'יפס יהיה מושלם. אם עוברים שם ליד הויטרינה בדרך לאיזה מרתון שיוצא מכיכר רבין - באמת, תעברו בויטרינה להתרענן בצ'יפס קטן. זה באמת מרענן. יחד עם הצ'יפס הוגש איולי [עם הרגשת טחינה מוזרה ומפתיעה] וקטשופ שבמבט ראשון נראה כמו כל קטשופ מוכר וידוע אבל במבט קרוב וטעימה זריזה מבינים את הטעות. קטשופ-סלק זה הקטשופ שמוגש שם, והוא חמצמץ מתוק ומשדרג את כל החויה עוד יותר. סוכר.

הפעם היחידה שתוכלו להגיד על צ'יפס שהוא מרענן.

תמונת פרידה.

הביקור היה קצר וכמוהו גם ה"ביקורת". תענוג צרוף במחיר לא יקר במיוחד [45 שקלים לצ'יזבורגר, 40 להמבורגר, 15 שקלים תוספת עבור צ'יפס חצי-חצי ושתיה קלה]. 9 במדד הבינלאומי שלנו.

לה רפובליקה די רונימוטי

6 דצמבר, 2013
מזא"ה 3, תל אביב-יפו

אני לא חסיד גדול של ארוחות בוקר בחוץ. הרעיון לשלם מחיר מופקע על חביתה, כמה ירקות, קצת גבינה וכמה פרוסות לחם סתמיות לא עושה לי את זה. בגלל זה בהתחלה נרתעתי מהרעיון של ארוחת בוקר-חברים ביום שישי, כשהכל גם ככה מפוצץ וכשאפשר לדחות בשעתיים ולקרוא לזה ארוחת צהריים. אבל הנסיבות הביאו למגבלת זמנים שגרמה לי לחוות את הצד הנחמד של ארוחות הבוקר התל אביביות.

איש הלגולנד מגיע לכל מקום

אז קודם כל במה שקדם לארוחה. נאמר לי שרצוי להזמין מקום לפני, כי בשישי בבוקר סדום ועמורה. אז בתמימות התקשרתי למסעדה וניווטתי בין תפריטים במשך 10 דקות וניתוק אחד לפני שענתה לי גבירה ענוגת קול. רוני, מוטי, מה עם איזה קו נפרד להזמנת שולחנות?

חלל המסעדה אכן היה הומה כשהגענו בעשר ודקה, עם ריחות משגעים ומוזיקת אווירה רגועה ונהדרת. התיישבנו להמתין לשאר החבורה, תוך הזמנת כוס קפה בודדה ופשוטה. היא הגיעה פושרת לאחר יותר מרבע שעה. פתיחה צולעת. 

ריחות מעוררים? צ'ק.

למזלנו כאן הגלגל התהפך קצת. יחד עם קרניבורית נוספת, הזמנתי את ארוחת הבוקר דה לה רפובליקה. בגלל שטבע הארוחה היה רנדומלי וכאוטי [במובן הטוב של המילה] אני חסר מושג איך לפרט על מה היה אז אני פשוט אשפוך את כל מה שקיבלנו במיני-משתה הזה.

Morning Feast.

היתה שם פריטטת ירקות קלויים שהייתה אוורירית ומוצלחת, עם פלפלים, קישואים ותפוחי אדמה. הדבר השלילי היחיד בה הוא שהיא נגמרה מהר מדי. היה שם סלט עשבי תיבול חביב [בעיקר שום ופטרוזיליה] שהוסיף קצת ללחם והחמאה הצהבהבה והרכה שהגיע עם ערימת הלחמים המתחדשת לפי בקשה]. אם כבר ערימת הלחמים - היה שם ספק-לחם-ספק-עוגה עם פרג בשפע - ועצם האזכור המפורש שלה אומר שהיא הייתה כיפית ומוצלחת. גם הבריוש הקטנטן [שבאופן מפתיע לא הגיע עם הריפיל על הלחמים] היה משובח. מרקחת האפרסקים [נראה לי] שקראה לטעימה ממנה עם הבריוש היתה מתוקה מאוד - אז אם כבר אתם בבריוש הקטנטן - לכו עליו כמו שהוא. תענוג.

כי חייב מבט על

מלבד אלה, היה גם דג כבוש [שלצערי שכחתי לשאול מהו] שאני מנסה ללמוד לחבב. אני עוד לא שם. סלט פנצנלה [שזה בגדול שם יפה לסלט גס ופשוט המבוסס על עגבניות ולחם] מוצלח ביותר עם חידוש [עבורי לפחות] בדמות פלפל כתום. זה הולך להכנס גם לסלטי ארוחת הערב הפנצנלים שלי.

אחד המועדפים עליי.

בחזית הגבינות הוצעו גבינת השמנת ההו-כה-ישראלית [שמגישים אותה לדעתי פשוט יותר מדי] פרוסות אמנטל פשוטה וטובה [בקרוב פוסט בית אמנטלי!] וגוש מוצרלה קטן בחומץ בלסמי. לא היה איזה טוויסט מדהים בעלילה כאן, אבל אחלה של מוצרים וכמות מספקת למדי. צלחת של נקניק סלומי כלשהו [מה ההבדל בין סלומי לסלאמי אתם שואלים? אחלה הסבר כאן] שהזכיר במרקם שלו פפרוני.

סלומי, סלאמי

כל העסק הגיע עם כוס מיץ סחוט לכל אחד מאיתנו [עם הרבה יותר מדי קרח] וכוס למברוסקו בוהק, ומחירו היה הגיוני לארוחת בוקר מפנקת שכזו [94 שקלים לארוחת בוקר דה לה רפובליקה לשני אנשים, 56 לארוחת הבוקר הצנועה יותר ונטולת הבשר וחלק מהתוספות הנוספות]. ברכותינו לרפובליקה שזכתה להיות הראשונה שבה מיושם מדד הזעתרן החדיש ועתיר הטכנולוגיה.

8 במדד שלנו, על השירות הקצת איטי בהתחלה ועל ההפרש במחירים בין שני סוגי ארוחות הבוקר. מצד שני, כשמשווים למקומות אחרים והתמורה שמקבלים כאן - אפשר להסביר את ה-8 הגבוה. אחלה ארוחת בוקר, יופי של חומרי גלם ויופי של אווירה. לא ברור לכם למה זעתר יותר טוב מזעפרן? לגיטימי. בשתי מילים - מדד Value for Money. ביותר משתי מילים - הסבר מדעי כאן.

ספיקינג אוף אווירה.

ביוש.

רובינשטיין

6 אוקטובר, 2013
גיבורי ישראל 17, נתניה

לא חשבתי שזה יקח כל כך הרבה זמן - אבל פוסט-הפסקת-צהריים-בעבודה הגיע בתרועות חצוצרה ובריחות בשרים. בצהרי היום יצאה משלחת בת 13 נפשות מכיוון המשרד לאיזור רווי במסעדות באיזור התעשייה בפולג, כשתוך רגע מהצעת המסעדה על ידי ראשת המשלחת [מה זה ראשת אתם שואלים? זה זה] כולם הסכימו והמארחת מצאה בזריזות שולחן עצום וריק שיכול להכיל תריסר אנשים ועוד אחד.

Bienvenue 

רובינשטיין היא מסעדת בשרים וחנות בשרים [עם סניף נוסף במיקום אחר בעיר, כפי שנלחש לי] שמתפארת בתפריט רחב ולא כשר, ומשדרת תחושה של מסעדה-כמעט-יוקרתית בלב איזור התעשייה. צוות מלצרים זריז ניגש לרשום את כל ההזמנות בזריזות והמירוץ יצא לדרך.

המלחיות מדברות בעד עצמן

חשוב לדעת שמציעים שם במסעדה תפריט עסקי ב-89 שקלים, כפי שרשום בגדול מאוד על התפריט, אבל ייזקף לחובתם שהם לא מציינים כי גם מהתפריט הרגיל אפשר לרקום עסקית להנאתך, תוך תשלום על העיקרית בלבד [וקבלת מרק או סלט ושתיה קלה]. אז - שלא תגידו שלא אמרתי.

בתור מנה ראשונה בחרתי במרק הבצל, אחד משני מרקי היום [בצל vs עגבניות]. כל המרקים הגיעו כמעט יחדיו, חמים ומהבילים, בצלחות רחבות ופשוטות. המרק עצמו היה בסדר גמור ובזה זה מסתכם. הקרוטונים שזרקו פנימה בלי לשאול את דעתי הרגישו עתיקים ממש ולא קראנצ'יים בעליל, פרוסת לחם בצד הייתה מחמיאה הרבה יותר ממה שהם עשו.

קרוטונים מנוולים

העיקרית הגיעה כעבור כמה דקות נוספות, הפעם בהדרגתיות מורגשת הרבה יותר [כמובן שלי מגישים אחרון. אהמ]. בחרתי לנסות את קבב הבית - שלושה קבבים מבשר בקר ובשר לבן שמוגשים לצד קערית טחינה ותוספת [פירה חמאתי במקרה שלי]. אז הרושם הראשוני היה - "אוקיי, זה קטן", אבל בדיעבד זה השביע ובניו.

מעוף הציפור, כמובן

הקבבים היו עשויים מעולה, מבושלים מספיק ורכים מספיק - אבל הבעיה הגדולה היתה בתיבול. גברת פלפלת היתה חוטפת חררה מכמות התבלינים והטעם שנוצר. אמנם בתפריט רשום "בתיבול הייחודי של רובינשטיין", אבל חברים, תוודאו שלטבח אין פרקינסון כי מישהו נסחף.

הסחפות.

טוב, אולי אני קצת נסחפתי - זה היה אכיל ועם פוטנציאל להיות טעים, פשוט אובר-מתובל בכמה רמות ממה שמצפים. מה גם שהקפיריניה שהוציאו לכולנו על חשבון הבית עזרה לטשטש את עננות התבלינים. הפירה היה מוצלח מאוד, והבצלים המטוגנים שליוו אותו הכניסו פריכות מאזנת ומתאימה.

אז עם כל הקלפים על השולחן - כנראה שלא תמצאו ארוחה שיותר שווה את המחיר שלה [50 שקלים למנה ראשונה, עיקרית עם תוספת ושתיה קלה], עם מבחר גדול של בשרים ושירות מעולה [וכנראה שביום מטבח טוב יותר - גם תיבול מוצלח ולא מוגזם כלל]. לכו תתפרעו, זה שווה את זה ואפילו קצת יותר.

דרום אדום (ושמרלינג אחד)

21 פברואר, 2013

אלונית כפר עזה, צומת סעד

אז על דרום אדום שמעתם? אני משוכנע שכן. חודש של אירועים בנגב המערבי בחסות הפריחה המרהיבה של הכלניות ושאר הפרחים הצבעוניים שאפשר למצוא כאן. אז הסופש הנוכחי יהיה האחרון בפסטיבל, בסימן פורים, אבל גם בימים שאחריו הפרחים עוד יישארו עד שיימאס להם מכל האנשים שמצטלמים איתם - וזה הזמן לבוא ולגעת במרבדים האדומים. סופר מומלץ ועכשיו זה הזמן.

גם לאוהדי בית"ר

בין מועדי א' לפרוייקטים ובין עבודות למועדי ב', מצאנו יום קיצי למדי וקפצנו לשוקדה לשטוף את העיניים בצבע האדום ועל הדרך לצבור קצת ויטמין די למאגרים שהתרוקנו בחודש האחרון. שיטוט, בהייה, ישיבה וצילום עברו חלפו להם בהרף - והבטן נתנה אותותיה. זכרון טעים מתקופת הצבא באותה גזרה נצנץ לי באחורי הראש ובבלוטות הטעם - ועקבנו אחר הזכרון הטוב לשמרלינג שבסמוך לצומת סעד.

למרכזניקים שביניכם - אולי אתם מכירים את השמרלינג מגבעתיים - זהו בר בשר פטריוטי במיוחד - כשעל הקיר רשום "עם גבי אשכנזי, מי צריך מיגון?" (או וריאציה דומה ששכחתי) וכשחבורות חיילים בסופות ממוגנות חולפים מסביב ומתקבלים בשמחה ובהנחה. כיף גדול להכנס וכיף עוד יותר גדול לאכול.

חמשת חומשי שמרלינג

אז נכנסנו לנו פנימה ומיד הוצגו לנו האופציות לארוחה מבחור צעיר ואנרגטי במיוחד. מבין הצעות הכריכים השונים - לא התלבטתי יותר מדי (אני הולך ונהיה החלטי עם הזמן) והזמנתי את תותח על סימן - 4 (פטריוטיזם, אמרתי כבר?) - תערובת בשרים (אנטריקוט, רוסטביף ולדעתי היה שם אפילו קצת עוף). מצאנו מקום על בר העץ שמשקיף בחוץ על תחנת הדלק ועל העוברים ושבים והמתנו לקבלת א' לתחילת זלילה.

מלא בשרים של בשר

מהפוסטים שהתמונות לא מיטיבות איתם.

3 קטנות עברו - והסנדביצ'ים הגיעו. בג'בטה טרייה, חמה ופריכה, הגיע ה-מ-ו-ן בשר ברוטב שמרלינג שרוקחים במקום, ופתחנו במשימה (סוף דיבור צבאי - עכשיו). כל מה שזכרתי מזמן הצבא - חזר - ובגדול. בשר עסיסי, בכמות גדולה, בג'בטה חמה וטובה עם רוטב עוד יותר טוב השתלבו להם כולם ליופי של ארוחת צהריים במחיר מגוחך לימינו, של שלושים שקלים לסטודנט או חייל (וחמישה שקלים נוספים לחסרי-השיוך שבינינו).

חייב תמונת פטיש-מיונז. למרות שזה היה רוטב שום

פשוט מאוד, טעים מאוד ומשביע ביותר. אין שום דבר רע שעולה לי מארוחת הצהריים הזו, חוץ מהעובדה שהסנדביץ' נגמר בסופו של דבר. אם אתם במקרה קופצים לראות כלניות, לבקר את הבן (או הבת) שבצבא, לעשות איזה מסלולון בטבע הבראשיתי של הנגב המערבי, או כל סיבה שישנה ביקום להיות באיזור - תנו גיחה לשמרלינג. לא תתאכזבו. באמת. המפה - עליי.

רוצו מהר - לפני שייגמר!