13 ליוני, 2012
מרכז הנגב, באר שבע
אז כחלק מהרצון לשמור על התפרים הרופפים בכיס, החלטתי ללכת על מסעדונת פועלים קטנה ואנונימית ביותר בבאר שבע. האמת היא, שהמקום במרחק של 30 מטר אווירי מהדירה שלי, ובשלוש השנים שבהן אני חי בה, ועברתי במרכז בו יושבת המסעדה, מעולם לא שמתי אליה לב עד שלא הופנתה תשומת לבי אליה על ידי חבר, שהצטרף אליי לסעודה.
אחרי הרצאה בת שלוש שעות, יצאנו לכיוון היעד. במרחק מאה מטרים מהקומפלקס (ששמו מעתה ואילך ולעולם בישראל, "מרכז הנגב"), התחילו להגיע אלינו ניחוחות שונים, שהתבררו תוך שני מטרים נוספים כריחות המבורגר על הגריל, ממסעדה אחרת במרכז הנגב, 'מידבר' שמה, ואולי עוד נעסוק בה בפוסט אחר...
לאחר ההתגברות על הפיתוי של ללכת ולבלוס עוד איזה המבורגר חסר משמעות, נכנסנו למסעדונת המדוברת, "אוכלים אצל איילת".
את פנינו קיבלה איילת בכבודה ובעצמה, גברת חייכנית בגיל העמידה, עם ח' וע' מסורתיים, שהפכה אותנו בן רגע לנכדים שלה שבאו לארוחת צהריים - "מה שלומכם ילדים? מה תרצו לאכול ילדים?". Now that's what I call home-y. ריח של בישול של סבתות היה באוויר (באמת!) ושני סירים עמדו על כירה, קציצות מציצות החוצה ומתגרות במי שנכנס עם מבטים מפתים.הציפיות עלו.
עוד לא הספקנו לשבת, ובעלה של איילת מגיע, והוא ואשתו כבר עלינו, מוודאים מה אנחנו רוצים לאכול היום, משהו בפיתה, או אולי בצלחת, וכמובן שבאנו לטעום מהמטעמים הביתיים, אז הלכנו על ארוחה חמה של אורז וקציצות ברוטב (אותן הקציצות השובבות מהפסקה הקודמת...).התחלנו להרגיש בבית כשהוזמנו לקחת צלחת סלטים כראות עינינו.
אורן (המלווה התורן), שכבר סעד נפשו במקום פעמיים או שלוש בעבר, פרגן לנו בלביבת ירק באישורה של המאמא איילת, לא לפני ששמענו שהמקום רץ ועובד כבר 15 שנה (!), שזה נתון מדהים בהתחשב בסוג העסק ובמיקום שלו. התיישבנו להתחיל את הארוחה עם הסלטים עד שיגיעו הצלחות עם החלבונים ברוטב.
אני לא אוהב להיות שלילי, לפחות לא בפורום הזה, אבל ה"לביבה" הכניסה אותי להלם. זה היה קצת כמו ענפים של עץ פרא שלקחו ושזרו ביחד עם איזשהו עשב תיבול וטיגנו. קיבלתי צמרמורת שהגיעה עם באסה קטנטונת על הפתיח הרע.
אבל התגברתי. הסלטים היו כמו כל סלטים בכל פלאפלייה/שווארמיה פחות או יותר, לא משהו מלהיב במיוחד אבל לא רע לפתיח. האוכל האמיתי הגיע ממש מהר מהסיר המבעבע, ועשה רושם שניוני די טוב. הקציצות היו רכות, ועמוסות ברוטב שכיסה גם את רוב גבעת האורז הצהבהב, והכל כמובן מוגש על צלחת כזו, כמו שסבתא מוציאה לפעמים מהויטרינה.
תוך כדי האכילה והתעדכנות במאורעות החיים, נכנסו זוגות ושלישיות של אנשים למסעדה - שני סטודנטים, כמו שזה נראה, שבאו גם הם לארוחת צהריים חמה (תרתי משמע), ועוד אישה בגיל העמידה שבאה עם הילדים לקחת משהו לדרך. כמעט כל מי שהגיע, לא נעצר בדלפק ושם פעמיו עמוק יותר פנימה לכיוון המטבח, היכן שאיילת עומלת על סיר קציצות נוסף, אומר שלום חם ומבורך, ורק אז חוזר ומוצא את מקומו באחד משלושת שולחנות הישיבה.
ואז מצאנו עכבר באוכל.
NOT! אבל כל הכבוד לאורן על ההברקה.
אז... מה היה לנו? בלביבה - לא לגעת! הסלטים סבירים ורגילים, והמנה העיקרית די טעימה, לא מנת שף מטורפת, אבל כן מנה ביתית וחמה לחלוטין, גם אם קצת קטנה (איילת, 3 קציצות לא מספיקות לבחורי ארץ ישראל היפה...). עד עכשיו לא עלה עניין המחיר, וכאן הכל הופך להיות שווה את העסק, כאשר על ארוחה שלמה משלמים 30 שקלים חדשים בלבד, ויוצאים שבעים (גם אם לא מפוצצים..) לכמה שעות טובות.
שווה לבקר, כמו גם ביקורים חוזרים כשבא לכם אוכל של בית ואמא\סבתא אי שם במרכז הלא כל כך רחוק או בצפון הקצת יותר רחוק... תקפצו, זה פה, ליד.
נ.ב
לא יודע מה קרה לאתר, הפונטים קצת השתגעו. ידוע, יטופל.
 |
| הכי פשוט שבעולם |
 |
| הכי פשוט שבעולם. 2. |
עוד לא הספקנו לשבת, ובעלה של איילת מגיע, והוא ואשתו כבר עלינו, מוודאים מה אנחנו רוצים לאכול היום, משהו בפיתה, או אולי בצלחת, וכמובן שבאנו לטעום מהמטעמים הביתיים, אז הלכנו על ארוחה חמה של אורז וקציצות ברוטב (אותן הקציצות השובבות מהפסקה הקודמת...).התחלנו להרגיש בבית כשהוזמנו לקחת צלחת סלטים כראות עינינו.
 |
| בר אקטיבי |
אורן (המלווה התורן), שכבר סעד נפשו במקום פעמיים או שלוש בעבר, פרגן לנו בלביבת ירק באישורה של המאמא איילת, לא לפני ששמענו שהמקום רץ ועובד כבר 15 שנה (!), שזה נתון מדהים בהתחשב בסוג העסק ובמיקום שלו. התיישבנו להתחיל את הארוחה עם הסלטים עד שיגיעו הצלחות עם החלבונים ברוטב.
אני לא אוהב להיות שלילי, לפחות לא בפורום הזה, אבל ה"לביבה" הכניסה אותי להלם. זה היה קצת כמו ענפים של עץ פרא שלקחו ושזרו ביחד עם איזשהו עשב תיבול וטיגנו. קיבלתי צמרמורת שהגיעה עם באסה קטנטונת על הפתיח הרע.
אבל התגברתי. הסלטים היו כמו כל סלטים בכל פלאפלייה/שווארמיה פחות או יותר, לא משהו מלהיב במיוחד אבל לא רע לפתיח. האוכל האמיתי הגיע ממש מהר מהסיר המבעבע, ועשה רושם שניוני די טוב. הקציצות היו רכות, ועמוסות ברוטב שכיסה גם את רוב גבעת האורז הצהבהב, והכל כמובן מוגש על צלחת כזו, כמו שסבתא מוציאה לפעמים מהויטרינה.
 |
| מוגש על חרסינה של סבתא |
ואז מצאנו עכבר באוכל.
 |
| YIKES!!! |
NOT! אבל כל הכבוד לאורן על ההברקה.
אז... מה היה לנו? בלביבה - לא לגעת! הסלטים סבירים ורגילים, והמנה העיקרית די טעימה, לא מנת שף מטורפת, אבל כן מנה ביתית וחמה לחלוטין, גם אם קצת קטנה (איילת, 3 קציצות לא מספיקות לבחורי ארץ ישראל היפה...). עד עכשיו לא עלה עניין המחיר, וכאן הכל הופך להיות שווה את העסק, כאשר על ארוחה שלמה משלמים 30 שקלים חדשים בלבד, ויוצאים שבעים (גם אם לא מפוצצים..) לכמה שעות טובות.
שווה לבקר, כמו גם ביקורים חוזרים כשבא לכם אוכל של בית ואמא\סבתא אי שם במרכז הלא כל כך רחוק או בצפון הקצת יותר רחוק... תקפצו, זה פה, ליד.
נ.ב
לא יודע מה קרה לאתר, הפונטים קצת השתגעו. ידוע, יטופל.
