31.8.2012

בלוגדיי

31 אוגוסט, 2012
כדור הארץ

אחרי עוד תקופת שקט (לטובת טיול קצר באירופה הקרירה - צריך לחסוך כל יורו לרפואה), הגיע הזמן למיני פרסום. היום יחגג ברחבי העולם יום הבלוג הבינלאומי ונציין אותו גם כאן... הרעיון המרכזי - לאפשר לקוראי הבלוגים השונים להכיר בלוגים חדשים, ולהרחיב את מעגל הקריאה שלהם. אז במסגרת היום הזה, החלטתי להביא לכם כמה בלוגים שאני מבקר בהם מפעם לפעם ונהנה לחזור אליהם...


פתיתים - בלוג אוכל אדיר ביותר, רעיונות מקוריים, תמונות מעולות, וכיף לקרוא ולנסות (לפעמים קצת מפחיד לנסות. מוקפץ-מדוזה למשל. אבל מקורי, לא?)

קוף ניו מדיה - בלוג שגיליתי בימים האחרונים בלבד, וכל הרעיון שסביבו במקום לגמרי ויכול לתת לכולם קצת מידע על האנשים הנבחרים שלו. הבלוג מתמקד בלעקוב אחר פוליטקיאים ישראלים במדיות השונות ברשת, ולרכז את כל ההגיגים, פליטות הפה (או המקלדת) או השטויות האחרות שהם עושים וחושבים שאף אחד לא שם לב - במקום אחד.

בצק אלים - כנראה שמי שקורא בלוג אוכל כלשהו, מכיר גם את בצק אלים. לא חושב שיש יותר מדי מה להוסיף על הבלוג האדיר הזה. כתוב מעולה, תמונות מגרות, ויופי של מתכונים פשוטים וזולים (לרוב).

מוזיקה בראש - טאמבלר היא מעין יישות עצמאית שכזו, אבל אני די בטוח שזה נחשב בלוג. בכל מקרה - טאמבלר מוזיקה מעולה, מפעם לפעם שיר ישן / חדש מלווה בכמה שורות טקסט ציניות ו/או מוזיקליות מוסיף קצת ליומיום השגרתי. גילוי נאות: ייתכן שאני משוחד קצת כי זה טאמבלר של חבר, אבל עדיין. גו פור איט.

אז זה מה שיש לי לתרום לכם השנה. בימים הקרובים, בעזרת האל, אגיע לדנמרק הקרירה ואנסה את מזלי במאפים מלאי חמאה ועוגיות בקופסת פח כחולה. צפו לעדכונים חמים.

שבת של שלום לכולם, ויום-בלוג שמח.

21.8.2012

שולחן

9 אוגוסט, 2012
רוטשילד 73, תל אביב סיטי


החופש הסטודנטיאלי נותן את אותותיו, והנה אני מביא לכם על מגש של כסף פוסט חדש במרווח קטן ומבהיל. מבהיל בעיקר לארנק שלי, ממש התפרעתי בשבועות האחרונים, מה שפוגע לי ברצינות בתכניות למיני-יורוטריפ לפני פתיחת שערי בית הספר הגבוה בסוף אוקטובר. אבל עדיין. זה כיף.

אז מה הפעם? מסעדה מכובדת ביותר שכבר זמן מה רציתי לשים את כף רגלי בה, והגיעה העת לכך. שולחן.


Simple is Good


אחרי בהייה בים של חצי שעה ושיטוט ברחבי נווה צדק (מקסים.) נכנסתי להיכל הזכוכית המגניב של שולחן. מבחוץ הרעיון נראה מוזר ולא הכי אסתטי, מבפנים הסיפור שונה לחלוטין - ישיבה במסעדה וקבלת חוויה אורבנית עד הסוף - אפשר לשבת שעות ורק להסתכל על הברנשים והברנשות שחולפים סנטימטרים ממך, מהיפסטרים צעירים, משפחות חד-מיניות, ילדות קטנות מדי בג'ינסים קטנים מדי (חוקי ללבוש דברים כאלה, בגיל כזה?) ועד לגימלאים אוחזי ידיים או סתם היפסטרים מבוגרים. עדיין, רוטשילד.

היינו שלוש נפשות רעבות, כשאני הקדמתי את השתיים האחרות. הושיבו אותנו בשולחן שהוצא כנראה מחדרו של ארתור בקאמלוט. התמקמנו על שליש שולחן והתפנינו לבחינת התפריט. אוי המגוון! אם יש משהו שאני גרוע בו, זה להגיע להחלטות. היה לי פור של רבע שעה, ועדיין לקח לי יותר זמן לבחור את העסקית הנחשקת שלי. בסוף זה קרה, והמלצר העביר את המשימה למטבח. 


איפה האבירים?


עד שהמנה הגיעה, הרשינו לעצמנו להסתובב מעט במסעדה. השף, עומר מילר, העמיד שם יופי של מקום כמעט מכל בחינה אפשרית - החל מלוח הגיר והמנות המתחלפות א-לה-פריז, המטבח החצי שקוף וחצי פתוח, ואפילו השירותים עם הקקטוסים הקטנטנים. אני אהבתי. כמובן שמכל מה שתיארתי, בחרתי לצלם את הקקטוסונים, להנאתכם.


שטפתי ידיים!


המנה הראשונה הגיעה כעבור פרק זמן קצר, ו-וואו. סלט עגבניות השרי היה כל כך פשוט ועדיין כל כך טעים! טוויסט קטן של הרוטב (איולי בזיליקום) והקראנצ' של גרעיני החמנייה עשה אותו כבר טעים ברמות אחרות, ופתיחה מושלמת לארוחה, ביום חם שכזה. מרענן. פשוט. יאם. 


הו השם. זה טוב.


מנה ראשונה אחרת שמחייבת התייחסות, היא סלט הקלמרי הקר. רקע: פירות ים ואני - לא משהו שהולך ביחד. מצד שני, בקיץ ניסיתי משהו ימי-מטוגן בארה"ב - והיה טעים באופן מפתיע. לפחות לא מוזר כמו שחשבתי. סלט הקלמרי הצונן שהגיע, יחד עם חומוסים, עגבניות מיובשות ונענע, פיתה אותי לנסות שוב את מזלי. אז הפעם זה לא היה מטוגן, אבל באופן מפתיע לא נורא כמו שפחדתי שיהיה. החומוסים נותנים את הצד המוצק לסלט, הנענע את הארומה החזקה, וביחד הכל מתחבר ליופי של מנת פתיחה, שגם היא מרעננת לא פחות. אוהבי יצורי-הים (הכוונה היא לאלה שאוהבים לאכול אותם ולא לגדלם) יוכלו להנות יותר ממני מהמנה הזו.


מלא קלמרים


בסך הכל - ביג סקסס בפתיחת הארוחה.

ולעיקרית. הלכתי על מה שנשמע לי כהימור בטוח, עם פוטנציאל להפתיע - מאפה טלה עם טחינה. המנה הגיעה, תופסת שטח פנים לא קטן, לצד טחינה ופטרוזיליה טרייה. חתך בבצק החם גילה את תכולת המאפה, בשר טלה טחון שהלך יופי-טופי עם הטחינה שלידו. הבשר היה עשוי במידה מדוייקת להפליא, אבל יחס הבצק\בשר היה גבוה מדי - מאכזב טיפה אבל לא נורא ממש - תמיד אפשר להשאיר את השוליים על הצלחת ולהתענג על האמצע. קרם הבזיליקום שהגיע עם הטוסט-שרימפס (שלא אספר לכם עליו - כי שרימפס זה צעד אחד יותר מדי בשבילי) השתלב מעולה עם המאפה המדובר, לצד הטחינה. בכלל, תזכרו את זה ככלל בחיים - בזיליקום=כל הטוב שבעולם.


תתכוננו..





זה מה שהלך בחוץ
וזה מה שהתחולל בפנים...
מיד אחרי העיקרית - הגיעה השתייה הקרה. לא לא, בכוונה תחילה ביקשנו את זה בשלב הזה של הארוחה. קיבלנו רימונדה - או לימונדה ורודה. אם קודם לכן הזכרתי את המילה מרענן - אז אני לא בטוח איך לתאר את המשקה האלוהי הזה. חמוץ, מתוק, קר, מושלם, מושלם, מושלם. אם אי פעם יגזרו עליי עונש-מוות-לא-עלינו-טפו-טפו-טפו - זה מה שארצה לשתות בסעודה האחרונה.


עושים משלוחים לבתי כלא בטקסס?


בסוף עוד הצלחנו לחלוק קינוח. בהתחלה סירבתי בנימוס, אבל הבנות התעקשו. כמובן שהן ניצחו. גבינת פטה עם דבש, טימין, תאנים ופיסטוקים מסוכרים הגיעה לשולחן עם שלוש כפיות - ותוך 3 דקות נעלמה. אמנם הייתי נגד, אבל טעיתי. קינוח מעולה לחלוק עם עוד מישהו, מלוח ומתוק שרבים אחד עם השני בפה על תשומת הלב, ובסוף, בקושי רב, מנצח המתוק ומרגיע את החושים אחרי יופי של סעודה.

כל טוב בתוך נייר אפייה

לסיכום? אין הרבה מה להוסיף. עומר מילר (שאביו ניהל את התיכון בו העברתי שנים טובות מנעוריי... יחי מציאת הקשרים!) עשה ועושה יופי של עבודה בשולחן שערך ברוטשילד. המחיר (69 שקלים) לגמרי הגיוני לעסקית ברמה כזו, השירות טיפ-טופ והאווירה - סוכר. להגיע, ולהזמין מקום מראש.


עוד נחזור...




18.8.2012

קוויקי - אפטרשניצל

3 אוגוסט, 2012
באר שבע סיטי


כפי שהובטח לקראת סוף הפוסט הקודם - תוצאות הטייקאוואי מקפה מצדה (חצי משניצל בגודל מפלצתי). אחרי הסחבות של כמה שעות טובות עם השניצל, שהספיק לבקר קצת בים (מתחת לשמשיה אדומה כמובן!) ולחוות את פקקי איילון במיטבם הוא הגיע למקרר החברותי שלי שבידר אותו עד למחרת בצהריים. מכיוון שהיה זה יום שישי, היה לגיטימי לגמרי לנשנש ארוחת צהריים קלילה, לפני הקציצות והעוף של הערב - מה שהתאים לי בול למשבצת ניצול שאריות המשאבים מהשבוע שחלף.

שלפתי מהמקרר את השניצל המדובר, והכנסתי אותו לתנור לכמה דקות ב-150 מעלות, שיחיה אותו קצת מבלי לגרום לתסמונת לא-פריך-במיקרו שאני שונא עד מאוד.

בזמן שההוא סופג חום, הוצאתי את המלווים שלו לצהרי יום זה - גזר זקן אך קשיח (נשמע רע?), חצי בצל סגול, ערימת עלי בייבי צעירים, שלוש עגבניות שרי חסונות ושלוש פטריות ריחניות אך מקומטות משבוע במקרר.

שטיפה ראויה לכל החברים, ובמיוחד לעלים רוויי ההדברה, וחיתוך גס וכיפי סידרו את הבסיס לסלט תוך 5 דקות. זמן זה הספיק לשניצל שלנו להתחמם למידה הרצויה (כן, התנור עבד קצת לפני שהשניצל נכנס פנימה...), והשאיר לנו רק לחתוך אותו לרצועות גסות.






תוך עוד דקותיים ארוחת הצהריים מוכנה. נשאר רק להוסיף טיפה שמן זית, שמן שומשום, מלח ופלפל - או כל מה שנראה מתאים - ויש ארוחת צהרי שישי פשוטה וזריזה.



אז אולי השניצל עבר דרך לא פשוטה מהצלחת בתל אביב לקערת הסלט בבאר שבע, אבל הוא שרד, נשאר טעים ופריך, וחסך כמה שנקלים על הדרך. שבת שלום בדיעבד לכולם :)

10.8.2012

קפה מצדה

2 אוגוסט, 2012
הירקון 83, תל אביב סיטי


בשעה טובה ומבורכת תמו ונשלמו להם המבחנים, מה שמצדיק ארוחה טובה וכמובן גם פוסט חדש וטרי מהפלנצ'ה. אחרי שחודשיים עברו מבלי שזכיתי לראות טווח גדול יותר מ700 מטר מדירתי הצנועה, הגיע יום רביעי אחד, קו 380 אחד, ושעה וחצי נסיעה, והגעתי לנוף מוכר ומרענן במרכז הארץ.
אחרי לילה בבני ברק (!!) יצאתי לכיוון הים, מתרשם על הדרך מחנות פאות בגודל של הום סנטר על הרחוב הראשי. רביצה של כמה שעות על חוף הים עמוק בין בליל השפות והלאומים, מאנגלית פשוטה, צרפתית מתחכמת, יפנית לעניין ואולי אפילו קצת פפואה ניו גינית, הובילה לרוח תיירותית בלתי רגילה, ששלחה אותנו לקפה-tourist-information-מצדה.

מכאן
לכאן

התיישבנו במרפסת הפונה לים, אמנם החום קצת הרתיע אותנו תחילה, אבל המאוורר שהופעל ברגע שהתיישבנו הגיע כגאולה מג'יזס. או כל נביא אחר. ברקע מוזיקת ג'אז ו\או מוזיקת מעליות, לא תמיד אני מצליח להבחין בין השתיים, אבל בגדול הייתה אווירה נעימה ביותר לסעוד את נפשנו בשלווה.

את הארוחה (בעסקית עסקינן, כמובן) פתחנו עוד לפני המנה הראשונה, עם סלסילת לחמניות צרפתיות קטנות ומטריפות, רכות עד אין קץ וחמות כאילו בזה הרגע נפלטו מהתנור, לצד קערית חמאה רכה ופסטו גס ושמנוני (במובן החיובי כמובן) שיחדיו התחברו לחבילה משגעת עד ממכרת, שבפני עצמה יכולה לשמש כארוחת בוקר בצימר מאובזר בגליל.
הו אלוהים. 

כשסיימנו עם פיסות גן העדן והפסטו, הגיעו המנות הראשונות. יותר נכון, הגיעה מנה ראשונה אחת, וכמה דקות אחריה הגיעו השתיים האחרות. אבל לא נהיה קטנוניים. מבין אפשרויות הבחירה המכובדות למנה הראשונה, החלטתי ללכת על פטה כבד העוף שהגיע יחד עם ריבת בצל וסילאן, וקישוט חביב-אבל-לא-ברור-אם-אכיל ממעל.

מה זה הורוד הזה?

אחלה בתור מנת פתיחה. רך וסמיך (אם אפשר לתאר חומר מוצק על ידי סמיך, זה יהיה פטה הכבד) ותוספת הסילאן לריבת הבצל מורגשת ומוצלחת. המנה אפילו גדולה מדי בהתחשב בפתיח הלחמי של הארוחה, אבל טוב כשיש עם מי לחלוק.

המנות העיקריות הגיעו בצורה מתוזמנת לכולנו (שלושה סועדים במספר) בניגוד לקודמותיהן. כחלק מהתפריט העסקי והתקציב המוגבל שלי, בחרתי ללכת על העסקית ה'פשוטה', ועל השניצל הבטוח, שלטענת התפריט טוב-יותר-מהבית. לצד השניצל הגיעה גם מנת פחמימות, כאן בחרנו פירה חלבי וצ'יפס. אין מה לעשות, שניצל ותפוח אדמה זה שילוב מנצח בסופו של דבר...
השניצל היה עצום. מנה בגודל של דירה קטנה בשינקין, חסר כל סיכוי להתגבר עליה ולסיימה בכוחות עצמך. מה גם שיש לך את התפודים הקורצים מהצד, ובכלל איבדת כל סיכוי ממשי לנקות את הצלחת.

רגע, אז איפה הסלון?
The perfect sidekicks

השניצל היה מעולה - קראנצ'י בטירוף ביחד עם המלח הגס ממעל. אל תשכחו להוסיף את הלימון - הוא עוזר למאוורר בפעולת רענון פנימית של הגוף. הפירה היה גם ברמה גבוהה - קרמי במידה הנכונה, בלי גושים מאובנים ומקוללים, בטמפרטורה שצריך להגיש פירה (לדעתי לפחות) כך שלא היה מצב לכוויה בחיך וביאוס הארוחה. מה שכן, כבוד בעלי קפה מצדה - אתם מוזמנים אל הוריי הביתה לטעום שניצל ביתי מהו. עם כל הכבוד לתפריט שלכם, שניצל של בית זה שניצל של בית.





כל הארוחה לוותה במיץ תפוזים סחוט במקום, שהיה באופן מפתיע סביר ומעלה, בהתחשב בזה שעונת התפוזים נגמרה כמה חודשים קודם לכן. שאפו על זה.
מיותר לציין שהשניצל נותר חצי שלם, ונארז לדרך. יום למחרת הוא כבר היה ארוחת הצהריים שלי בתוך סלט קטן. מבטיח לפרסם את סופו של השניצל כאן בקרוב. 

כשבאנו להזמין את החשבון, הופתענו בפינוק על חשבון משלמי המסים האירופאים, והוצע לנו קינוח. מה, נגיד לא?

גלוקוז, מישהו?



אז זה מה שזה היה - פחזניות (או: פרופיטרולים) ממולאות גלידת וניל, עם בננות ושוקולד חם. זה היה יכול להיות ממש טעים אם היו מתקיימים שני תנאים:

- לא היינו מפוצצים מהמשתה שקדם לקינוח.
- הפחזניות היו אכילות על ידי כפית ולא על ידי פטיש אוויר.

אז למרות הקשה של הפחזניות, עף הקינוח מהשולחן עם מעט מאמץ, והיה בגדול.. סבבה. בכל זאת, קינוח חינם :)


שורה תחתונה: למרות שנתפס כמקום של תיירים, יש למצדה מה להציע, עם תפריט מגוון מאוד, ועסקיות שלגמרי שוות את המחיר שלהן גם בארוחת היום שלמחרת. וזה ממש ממש קרוב לים. גו פור איט.