בראנץ' פלאוליתי

23 אוגוסט, 2014
תל אביב

אז השאלה המתבקשת הראשונה היא – מה זה פאלאו [דיאטה פלאוליתית, או במקור Paleo diet]? על דיאטת אנשי המערות שמעתי בעבר הרחוק באיזו כתבה אקראית באולפן שישי ולפני כמה שבועות עלה המושג Paleo בבראנץ' שבת כלשהו, עם אתגר רציני – לעשות את הבראנץ' הבא בסימן Paleo. אז הרעיון הוא פשוט – לאכול מה שבני אדם אכלו לפני המהפכה החקלאית – בשר, דגים, ביצים, פירות וירקות העונה ואגוזים שונים. יש גרסאות מחמירות יותר ופחות, שכוללות גם חלב, גבינות ודגנים מסויימים.

הרבה דעות יש על הדיאטה הזו, וכמה מחקרים כבר נעשו כדי לקבל מושג מדעי יותר האם זה מועיל או מזיק. אז בין תוצאות המחקרים הללו נראתה ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה בכולסטרול [הן הHDL- והן ה-LDL] וירידה קלה בלחץ הדם. רוב המקרים שבהן הדיאטה נמשכה לאורך זמן גם הובילו לירידה במשקל, אבל הרעיון הוא לאו דווקא זה, אלא פשוט שינוי התזונה לדברים שאנחנו אמורים לאכול, היסטורית.

אז ניסינו ליישם את הרעיון, וזה כמעט עבד. אז הנה כמה רעיונות לארוחת בוקר פלאוליתית, לאלו מכם שמחליטים לנסות משהו חדש.

קיש נטול-קראסט – ירקות פרוסים דק, כמעט מכל סוג שאתם יכולים לחשוב עליו [במקרה הזה, גזרים וקישואים], עם כמה ביצים טרופות היטב ותבלינים לפי הטעם הטוב. מסדרים הכל יפה יפה בתבנית וזורקים לתנור לכ-30 דקות, או עד שהבלילה מפסיקה לרקוד.

פנקייקי-ריזוטו – נכנס תחת קטגוריית הפלאו-לייט [אורז הוא דגן בן דגן בסופו של דבר]. מה עושים? הכינו ריזוטו [אורז דביק אחר יהיה גם לגיטימי] עם אילו תוספות שתרצו – בצל ירוק, עירית, פטריות וכן הלאה. אחרי שהאורז יתקרר מעט, תוסיפו לו ביצה או שתיים, וערבבו היטב. הדרך מכאן לפנקייקים עסיסיים קצרה מאוד. אם אתם מצב-רוח חוטא – אפשר לגרד קצת פרמז'ן או אלטרנטיבה אחרת שתשפר את האווירה. 

One for the shot

שקשוקייקון. נכון שקשוקה? אז היא פלאו בפני עצמה. איך אפשר להפוך אותה לקצת יותר מעניינת? בשר. אני בדרך כלל הולך על קבנוס פשוט כלשהו, אבל בייקון התברר כאלטרנטיבה יקרה וטעימה יותר. מה שצריך להקפיד עליו לפני שזורקים את הבייקון פנימה הוא לטגן את הבייקון עד שיהפוך מעט קריספי אחרת הוא יהפוך לרך וספוג כשהוא ישקע

בנוזלי השקשוקה.

שניצלים בלי פירורי לחם – כמו כל שניצל אחר שאתם מכירים, רק עם קמח שקדים וקמח קוקוס. אין הרבה מה להוסיף, חוץ מזה שזה יוצא טעים באופן מפתיע.  

עגבניות אפויות ממולאות. אכן, מנה מוזרה ביותר, אבל כל כך פשוטה להכנה. קחו עגבניות, חתכו להן את החלק העליון, רוקנו את התוכן, והוסיפו ביצה אחת לכל עגבניה. אם עוד לא קניתם את העגבניות, אז נסו לבחור את הגדולות שבהן, אחרת יקרה מה שקרה לנו, ושליש מהתוכן יישפך החוצה. תיבול קל ואפייה של 30-40 דקות, ותקבלו את התוצר הנאה הזה.

נשמע שדיאטה פלאוליתית לא קשה מדי לשמירה. בגדול צריך לוותר על לחמים, מאפים ומוצרי חלב. עוד לא החלטתי אם אני רוצה באמת לנסות את זה לתקופה, אבל גם אם כן – האופציות רחבות והרעיונות אינסופיים. אם בא לכם לקרוא עוד קצת, תוכלו להכנס לאחד מהלינקים האלה - מדע ופלאו, מידע כללי על פלאו, כתבה מעניינת מNerdfitness, וגם כתבה אחת ובודדה מטמקא.

Aaaaand - scene

ביג קהאונה בורגר

20 מאי, 2013

רינגלבלום 19, באר שבע

ממש אבל ממש מזמן, או ליתר דיוק לפני שנה ועוד 3 ימים, כתבתי בפעם האחרונה על מסעדה ברינגלבלום, והגיעה העת לחזור לרחוב האוכל המשתפר ומתפתח. כמו שאמרתי בפוסט הקודם-קודם - יש סיבה שכתוב כל כך הרבה על באר שבע - וזה כי יש על מה לכתוב. אז הפעם, בקטגוריות אכול הרבה שלם קצת, נכנסת המיני מסעדה החצי חדשה - ביג קהאונה בורגר.

תכל'ס, שם אדיר.

השאלה המתבקשת הראשונה, היא מן הסתם על השם. לחדים במיוחד בעולם הקולנוע, אולי יצלצל השם מוכר. למען ההגינות, לי הוא לא צלצל מוכר בכלל, סתם היה מסקרן ודרש עבודת גיגול קצרה כדי להבין שמדובר ברשת ההמבורגריות ההוואיית מסרטיו של טרנטינו, עם סצינה מפורסמת במיוחד מספרות זולה. קליק לתזכורת.

וחזרה לעניינו - בקהאונה יציעו לכם עסקית צהריים משתלמת במיוחד בין חצות היום לשש בערב - תמורת ארבעים זוזים ואלוהה אחד, תזכו לארוחה רחבה של המבורגר [עם אופציה צמחונית ואולי אפילו טבעונית - אל תתפסו אותי על המילה], כריך עוף או BLT [שתמיד מגרה אותי במחשבה אבל עוד לא נגסתי באחד מימיי], ערימת צ'יפס ושתייה קלה.

כמעט כל המסעדה יושבת על דק עץ פשוט שבולט למדרכה, בדומה למסעדות השכנות, מחופה בחומר ברזנטי ניילוני כלשהו, עם קריצות להוואי בכל מקום - מהשירותים עם הכיתוב מהחוץ במאווי ועד למאוורר שנראה לי טבעי שימוקם גם במזנונים באוהאו. שני כלבי ענק הסתובבו שם כשהגענו, שבגדול לא היו מפריעים יותר מדי אם היו יושבים בפינה ולא באים לביקור והזלת ריר אצל הסועדים [או עליהם]. אני לא מחובבי ריר הכלבים, לצערי. חוץ מהכלבים, לא היה שם ולו צל של סועד כלשהו, בניגוד לפסטה-בסטה הצמודה וההומה. התיישבנו וקיווינו שלא ניפול.

חבר דק שיער. ולח.

ריק vs מלא

בתוספת 8 שקלים עבור שכבת בייקון, קיבלתי לאחר כמה דקות המתנה את המבורגר הדגל בשילוב בקר וטלה, עם פחית [מינוס נקודה] קולה גבוהה [פלוס רבע נקודה] וערימת צ'יפס חביבה. ההמבורגר מכובד וחוצה את ה220 גרם בקלות, עשוי במידה הנכונה, עם בייקון שכנראה אי אפשר לטעות בו, עגבניות טריות, חסה חתוכה מדי, ובצל סגול הכרחי, עמדו כולם בכבוד במבחן הטעם והשובע. הצ'יפס סגר קצוות פתוחים, אם עוד היו כאלה, גם כן בכבוד וטיגון מתוזמן.

כל הסיפור כולו

כי מבט על זה הקטע שלי

בסוף הארוחה כבר היו חלק לא מבוטל של השולחנות סביבנו תפוסים, אולי כחלק מאפקט הלקוח הראשון, ואולי לא מגיע לנו קרדיט בכלל ואנשים סתם באו לאכול כי תכננו את זה. למרות שלא היה מדובר בארוחת גורמה חריגה, ארבעים השקלים האלה קנו יופי של ארוחה משביעה ליום כמעט שלם ועזרו במה שנראה שלא הולך לקרות מצד משרד הכלכלה, לעוד עסק קטן ועצמאי.

קאלדו

5 מאי, 2013

מצדה 47, באר שבע

פיצה טובה זה לא עניין של מה בכך, בטח שלא בבאר שבע. פיצריות יש בשפע, כמעט מכל קצוות הגבינה - מאבקה מזעזעת וכל מיני תחליפים ועד למוצרלה ומנצ'גו ריחניות, כשכל אחת מכוונת אל פלח השוק שלה. לאחרונה הצטרפה לרשימה פיצריית בוטיק\גורמה קטנטנה, שנחה לה מתחת לבניין שיכון מאפיר משנות ה-60, בשכנות למספרה או שתיים ובמרחק של בערך 39 שניות הליכה מהדירה, תחת כרזת פלסטיק ועיצוב גרפי בסיסי אשר מטעים לחלוטין.

עיצוב פשוט מחמיא לחלל הקטן, עם בר עץ וספות דיינר קלאסיות ומבריקות, מתגמדים כולם ביחס לריח שמציף את הסינוסים כשפוסעים פנימה מהרחוב ויגרמו גם לתתרן לרצות להזמין מגש חם. התיישבתי להמתין לשאר החבורה ובינתיים התחלתי לשוטט בנבכי התפריט.

כמעט שלא שמים לב שזו קומת העמודים

ג'ורג'יה, ג'ורג'יה

התפריט מחולק אגפים-אגפים, שהחלק הארי בהם הוא פיצתי. מבחר הפיצות מתחלק לצמחוני, בשרי וימי וחייב עזרה חיצונית כדי להבין מה קורה. מלצרית חביבה תסביר לכם את ההבדלים בין הרטבים, ואת אופציית החצי-חצי שלדעתי כולם הולכים עליה בגלל הקושי הכה-מאה-עשרים-ואחת-י לבחור מכל השפע.

אני הלכתי עם חצי המלצה וחצי תאוות בשר. או מבחינת תוספות - חצי ארטישוק וזית סורי על בסיס רוטב עשבי תיבול (פטרוזיליה, בזיליקום ונענע) וחצי פפרוני, חזה אווז ובייקון, עם פלפל ירוק חריף על בסיס רוטב עגבניות.

קולדפליי שרים על זה שיר. פרדייז, אם אני לא טועה

דקות ארוכות חלפו להן עד שיצאו ארבעת המגשים. קוטר כל פיצה היה להערכתי הגסה בערך 27 וחצי סנטימטר, שבמבט ראשון נראה לא משביע בעליל אבל בדיעבד סוגר כל פינה בלי לגרום ללחץ מעיים גבוה.

סלייסר אישי - פיצ'ר היום

הצד הבשרי הוכיח את עצמו מהרגע הראשון והיה קשה מאוד לעמוד בפיתוי שלא לאכול אותו בבת אחת. שלושת הבשרים כל כך טובים ביחד ויחד עם גבינה, שזה נראה משחק ילדים לשכנע דוס ממאה שערים להתחיל לבלוס בייקון על מוצרלה עם אווז ופפרוני. האווז והבייקון עם הריח הנפלא והטעם החזק, הפפרוני עם הצורה הקעורה מלאת הגריז סותם הלבבות שמרפא דכאונות, החריף במידה הנכונה, וכמובן הבצק הדק שעליו הכל יושב בהצלחה.

גריזי

על הטעם המוצלח הזה היה קשה להתעלות, אבל בכל זאת, הזמנתי גם חצי "צמחוני". פיצה עם ארטישוק יצא לי לאכול פעם אחת בעבר באיסט ווילג' (אם התמזל מזלכם ואתם שם עכשיו, תזמינו, זה היסטרי!) והיה קל מאוד להתאהב ברעיון. אז לא חשבתי שאפשר לטעות בזה יותר מדי והקשבתי לעצת המלצרית למרות שרוחי אמרה לי ללכת על ערימת הפטריות שגם כן הייתה שם בתפריט.

אז ארטישוק לא היה יותר מדי, והחצי הזה היה פחות מוצלח מאחיו הבשרי, אבל עדיין לא רע ולא נורא. עוד קצת ארטישוק טרי ועוד טיפה זיתים היו מעשירים את הסלייסים הללו בהרבה ומי ייתן ומישהו בעל כוח ושררה קורא שורות אלו וייכנס לפעולה בנושא.

ביוש.

אז עכשיו יש גם פיצה גורמה בבאר שבע, ובקצב שדברים מופיעים כאן, הצורך לצאת מהעיר לסעודה טובה הולך ופוחת משבוע לשבוע. כן יירבו, ונאמר אמן.

Nytorv

16 בספטמבר, 2012

הכיכר החדשה, קופנהגן

משכתי את זה די הרבה זמן, אבל עכשיו נראה לי שזה סופי. פוסט אחרון ממסעותיי בדנמרק (אלא אם כן אצליח לאזור כוחות ולהשוויץ במאפים המדהימים שלהם בפוסט נוסף..). ביום האחרון שם חשבתי שהגיע הזמן לטעום מנה מקומית קלאסית, מה שבאופן מדהים לא עשיתי עד אז. בהמלצת כמה חבר'ה ידידותיים בהוסטל שבו שהיתי, שמתי פעמיי למסעדת Nytorv, הקרוייה על שם הכיכר בה היא נמצאת - הכיכר החדשה. ואומרים את זה נו-טורב. נו טוב.

נו-טוב. כמה רגוע.

מלצרית חייכנית קיבלה את פניי, והזמינה אותי להתיישב איפה שאבחר, ואחרי צ'יטוט קצר התברר שהיא יהודייה בעצמה, ושמחתי לשמוע שיש קהילה יהודית לא קטנה בקופנהגן. ואז הזמנתי מנה עם בייקון. אירוני שכזה.

קלאסי.

הפוגה קולינרית - מה המנה המקומית, אתם שואלים? אחד מהמאכלים שהדנים (ועמים נורדים נוספים) יותר ידועים בהם, נקרא Smørrebrød, או בתרגום חופשי - סנדוויץ' פתוח. לוקחים כמה פרוסות לחם איכותי (שיש בשפע, תודה לת'ור), קצת או הרבה חמאה משובחת, ואליהם מוסיפים שילובים שונים של דגים, עוף או חזיר עם ירקות טריים. זה על רגל אחת - ויקיפדיה תעזור לכם עם השניה.

בקיצור - הזמנתי סמורברוד עם סלט עוף ובייקון, והמתנתי דקותיים בקוצר רוח למנת הבייקון החצי-שנתית שלי. בינתיים התפנקתי על כוס קרלסברג שלרוב אני לא מחבב, אבל כשמייצרים את הבירה במרחק ארבעה רחובות ממך - כדאי לשתות ממנה.

חבל שאין רמקול של ריח

סלסילת לחמים פרוסים ורכים הגיעה ואיתה גם התוספות - עגבניה, מלפפון וחסה, לצד סלט עוף במיונז (!) ופיסת בייקון קריספי מעל.

פנורמה-ish

אוינק.

הסלט, התברר, היה שונה ממה שתיארתי לעצמי. זה היה בעצם עוף, ביצים, פטריות, מיונז, לימון ותבלון קל - יחדיו. מעין סלט תפוחי אדמה שכזה, רק עם עוף. חדש לי. טוב לי.

הכי פשוט שיש על לחם שיפון

קצת מורכב יותר

מעט מהסלט, יחד עם חתיכה מהבייקון ואחד מהירקות, מועמסים יחדיו על פרוסת לחם מחומאת (תזכרו את המילה כשהאקדמיה תפרסם אותה) ויוצרים ארוחה קלה אבל משביעה, עם כמה טעמים ומרקמים לא צפויים מצד הסלט הלבן ביחד עם הריח המרטיט של הבייקון והבירה שסוגרת את הכל טיפ-טופ.

מלבד סיוטי-מיונז שהתבדו אחרי כמה שעות, הארוחה הייתה טובה פלוס פלוס. האכזבה הכי גדולה הייתה החמאה מהפלסטיקון הקטן הזה שאני לא יודע איך קוראים לו. בחייאת, למה לא להגיש אותה בקערה? המחיר - לא יקר בטירוף עבור מסעדה מקומית איכותית - 79 קרונות - 54 שקלים, למנה משביעה אבל לא מפוצצת.

נפרדתי לשלום מידידתנו המלצרית הגולה, ותוך שעות בודדות נחתתי למציאות הפלאפל והטחינה. לא שאני מתלונן.

להתראות, יפה