בראנץ' פלאוליתי

23 אוגוסט, 2014
תל אביב

אז השאלה המתבקשת הראשונה היא – מה זה פאלאו [דיאטה פלאוליתית, או במקור Paleo diet]? על דיאטת אנשי המערות שמעתי בעבר הרחוק באיזו כתבה אקראית באולפן שישי ולפני כמה שבועות עלה המושג Paleo בבראנץ' שבת כלשהו, עם אתגר רציני – לעשות את הבראנץ' הבא בסימן Paleo. אז הרעיון הוא פשוט – לאכול מה שבני אדם אכלו לפני המהפכה החקלאית – בשר, דגים, ביצים, פירות וירקות העונה ואגוזים שונים. יש גרסאות מחמירות יותר ופחות, שכוללות גם חלב, גבינות ודגנים מסויימים.

הרבה דעות יש על הדיאטה הזו, וכמה מחקרים כבר נעשו כדי לקבל מושג מדעי יותר האם זה מועיל או מזיק. אז בין תוצאות המחקרים הללו נראתה ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה בכולסטרול [הן הHDL- והן ה-LDL] וירידה קלה בלחץ הדם. רוב המקרים שבהן הדיאטה נמשכה לאורך זמן גם הובילו לירידה במשקל, אבל הרעיון הוא לאו דווקא זה, אלא פשוט שינוי התזונה לדברים שאנחנו אמורים לאכול, היסטורית.

אז ניסינו ליישם את הרעיון, וזה כמעט עבד. אז הנה כמה רעיונות לארוחת בוקר פלאוליתית, לאלו מכם שמחליטים לנסות משהו חדש.

קיש נטול-קראסט – ירקות פרוסים דק, כמעט מכל סוג שאתם יכולים לחשוב עליו [במקרה הזה, גזרים וקישואים], עם כמה ביצים טרופות היטב ותבלינים לפי הטעם הטוב. מסדרים הכל יפה יפה בתבנית וזורקים לתנור לכ-30 דקות, או עד שהבלילה מפסיקה לרקוד.

פנקייקי-ריזוטו – נכנס תחת קטגוריית הפלאו-לייט [אורז הוא דגן בן דגן בסופו של דבר]. מה עושים? הכינו ריזוטו [אורז דביק אחר יהיה גם לגיטימי] עם אילו תוספות שתרצו – בצל ירוק, עירית, פטריות וכן הלאה. אחרי שהאורז יתקרר מעט, תוסיפו לו ביצה או שתיים, וערבבו היטב. הדרך מכאן לפנקייקים עסיסיים קצרה מאוד. אם אתם מצב-רוח חוטא – אפשר לגרד קצת פרמז'ן או אלטרנטיבה אחרת שתשפר את האווירה. 

One for the shot

שקשוקייקון. נכון שקשוקה? אז היא פלאו בפני עצמה. איך אפשר להפוך אותה לקצת יותר מעניינת? בשר. אני בדרך כלל הולך על קבנוס פשוט כלשהו, אבל בייקון התברר כאלטרנטיבה יקרה וטעימה יותר. מה שצריך להקפיד עליו לפני שזורקים את הבייקון פנימה הוא לטגן את הבייקון עד שיהפוך מעט קריספי אחרת הוא יהפוך לרך וספוג כשהוא ישקע

בנוזלי השקשוקה.

שניצלים בלי פירורי לחם – כמו כל שניצל אחר שאתם מכירים, רק עם קמח שקדים וקמח קוקוס. אין הרבה מה להוסיף, חוץ מזה שזה יוצא טעים באופן מפתיע.  

עגבניות אפויות ממולאות. אכן, מנה מוזרה ביותר, אבל כל כך פשוטה להכנה. קחו עגבניות, חתכו להן את החלק העליון, רוקנו את התוכן, והוסיפו ביצה אחת לכל עגבניה. אם עוד לא קניתם את העגבניות, אז נסו לבחור את הגדולות שבהן, אחרת יקרה מה שקרה לנו, ושליש מהתוכן יישפך החוצה. תיבול קל ואפייה של 30-40 דקות, ותקבלו את התוצר הנאה הזה.

נשמע שדיאטה פלאוליתית לא קשה מדי לשמירה. בגדול צריך לוותר על לחמים, מאפים ומוצרי חלב. עוד לא החלטתי אם אני רוצה באמת לנסות את זה לתקופה, אבל גם אם כן – האופציות רחבות והרעיונות אינסופיים. אם בא לכם לקרוא עוד קצת, תוכלו להכנס לאחד מהלינקים האלה - מדע ופלאו, מידע כללי על פלאו, כתבה מעניינת מNerdfitness, וגם כתבה אחת ובודדה מטמקא.

Aaaaand - scene

זוהו

22 אוגוסט, 2014
גורדון 17, תל אביב

איפשהו לקראת סוף [או תחילת] גורדון, עומד מבנה שחלקו התחתון נראה במבט ראשון כמו חנות קטנה ומטריפה. ציורי קיר בצבעים עזים,  דלתות עץ מתקלף, עיטורי טריפ אדווייזר שונים וכמה שולחנות מפוזרים במרפסת. רק באותו הבוקר שמעתי על המקום לראשונה מחבר, והחלטנו להמיר את החומוס של שישי בצהריים בארוחה צמחונית קרובה יותר לים.

חלל בית הקפה הוא אחד הכיפיים שתראו באזור, צבעוני וחי, לוחות גיר גדולים מצד אחד עם המנות המיוחדות ודוכן בית הקפה מהצד השני, ספות נמוכות בקיר אחד והמון שולחנות קטנים בשאר החלל. כל השולחנות היו תפוסים כשהגענו אבל תוך חמש דקות התפנה מקום ועברנו מהמרפסת החמה והלחה לחלל הממוזג יותר. 

Doesn't feel like Tel Aviv

ארוחת בוקר ראשונה שניסינו היתה ביצה מקושקשת [המון ממנה], על לחם בירה עמוס בריקוטה עם עשבים וזיתים, פלפלים קלויים ועגבניות מיובשות. הכמות היתה נדיבה ביותר, כאמור, והכל היה טרי מאוד. לחם הבירה היה מפתיע ודחוס, וטעמו היה קשה להגדרה, כמעט תוסס. הגבינה היתה שמנה ונהדרת, והביצים - היו ביצים. לא היה כאן שום טוויסט מטורף בעלילה והמנה הסתכמה בזה [ובסלט פשוט וטוב שהגיע יחד איתה - גזרים, כרוב ורוקט].

בסיסי אך טוב

קצת מזה וקצת מזה

המנה השניה היתה מעניינת קצת יותר. טאקוס מלאים בכל טוב - ביצים מקושקשות [בכמות מתונה יותר מאשר על הלחם, או לפחות כך זה הרגיש], תירס קלוי, תפוחי אדמה צלויים וסלסת-מנגו עם רוטב יוגורט וצ'יפוטלה. הכל היה ועדין מאוד, המנגו מפתיע מפעם לפעם בחמיצות שכזו, הטאקוס איפשהו באמצע בסקאלה של רכות-קרריספיות, נהדרים בכל ביס מחדש.

I got love in my tummy

כל אחת מהמנות הגיעה גם עם כוס שתיה, תפוזים קטן וסחוט במקום, או אייס קפה בצנצנצת בתוספת של חמישה שקלים. התמחור לא היה בשמיים אבל גם לא זול בכלל [52 לביצים ולחם הבירה, 50 לטאקוס, 5 לאייס-קפה].

האוכל היה טעים בסופו של דבר, ואם זה היה טיפה זול יותר יכול להיות שהייתי מגדיר את המקום כברירת המחדל החדשה לשישי בבוקר, אבל עד שזה יקרה - אני אחזור לשם מפעם לפעם לנסות איזו מנה חדשה ומעניינת.

פורט 19

1 אוגוסט, 2014
שלמה המלך 2, תל אביב

לפני כמה ימים חברה שהרחיקה לאוסטרליה פרסמה לי בפייסבוק כמה תמונות וקישור למקום חדש שנפתח במרחק יריקה מדירתי הצנועה וגירתה לי את שלפוחית הטעם. פורט 19, בית ממכר נקניקיות, כפי שהם מגדירים את עצמם, מבית היוצר של אלן טלמור [שבכנות, לא הכרתי אותו לפני כן].

החלטתי לגאול את תהיות חוש הטעם שלי ולקפוץ לביקור בהזדמנות הראשונה, וזו הגיעה בדרך לים ביום שישי בצהריים. הגעתי כשבאמתחתי מגבת, מים ואמריקן אקספרס בלבד. למה זה מעניין מישהו? כי מיד לאחר שהזמנתי והתכוונתי לשלם, התברר לי שלא מקבלים שם את האמקס היפהפה שלי. התכוננתי כבר לבאסה רצינית, אבל אלן והבחור הנוסף מאחורי הקופה אמרו לי תוך אלפית השניה – אל תדאג, שב תאכל ותשלם לנו בהזדמנות. מהרגעים הקטנים והיפים האלה שיש אמון באנשים.

המקום קטן מאוד וחמוד מאוד, עם צנצנות חמוצים משונים [אני נשבע שיש שם נקניקיות מוחמצות] ליד אחד הקירות, ויטרינת נקניקיות בצמוד לדלפק הקופה, שולחנות גבוהים וקטנים בפנים, ושולחנות נמוכים ומאורכים בחוץ.

Jar of hearts

בחרתי ללכת על עסקית עם נקניקיה אירית, שעלתה על הפלטה לטיגון בן רגע וכ-7 דקות אחר כך כבר ישבה בתוך לחמניה [נהדרת] יחד עם כרוב-לא-כבוש, מיונז וחרדל, השילוש הקדוש שלי כשזה נוגע לנקניקיות בלחמניה. כל זה הגיע עם קרטון צ'יפס בגודל בינוני ושתיה קלה בדמות בקבוק-זכוכית של קולה. מה צריך יותר מזה בחיים?

הנקניקיה היתה מכובדת בגודלה, וטעימה מאוד, מבשר טלה ובקר, עם גרעיני כוסברה וג'ינג'ר בפנים. הקצוות היו שרופים מדי לטעמי והאמת, מעט הורידו לי, אבל כל מה שהיה בין לבין היה נהדר – בטעם, בריח ובמרקם. לצד אלו היה כאמור הצ'יפס. הכי התבקש בעיניי היה להשוות אותו לדוכן ממכר הנקניקיות השני האהוב עליי – ויטרינה. על צ'יפס שלהם כבר פטפטתי מתישהו, אז אני רק אשווה בכמה מילים: אין מה להשוות. עם כל הרצון הטוב, הצ'יפס בפורט עדיין רחוק שנות אור משלמות החצי-חצי בויטרינה ויש לאן להשתפר.

שורה תחתונה, המחיר לא זול אבל גם לא ממש יקר [46 לעסקית הכוללת נקניקיה בלחמניה, צ'יפס ושתיה קלה; 29 לנקניקיה בלבד], אנשים אדיבים ונהדרים מאחורי הדלפק ולפניו ונקניקיות טעימות במיוחד במיקום הכי מרכזי שיכול להיות. הכרזת מלחמה על הקוסם? ספק, אבל לפחות יש לנו חנות בשר חדשה בשכונה. אוצו רוצו לבקר.