אחרי לילה בבני ברק (!!) יצאתי לכיוון הים, מתרשם על הדרך מחנות פאות בגודל של הום סנטר על הרחוב הראשי. רביצה של כמה שעות על חוף הים עמוק בין בליל השפות והלאומים, מאנגלית פשוטה, צרפתית מתחכמת, יפנית לעניין ואולי אפילו קצת פפואה ניו גינית, הובילה לרוח תיירותית בלתי רגילה, ששלחה אותנו לקפה-tourist-information-מצדה.
 |
| מכאן |
 |
| לכאן |
התיישבנו במרפסת הפונה לים, אמנם החום קצת הרתיע אותנו תחילה, אבל המאוורר שהופעל ברגע שהתיישבנו הגיע כגאולה מג'יזס. או כל נביא אחר. ברקע מוזיקת ג'אז ו\או מוזיקת מעליות, לא תמיד אני מצליח להבחין בין השתיים, אבל בגדול הייתה אווירה נעימה ביותר לסעוד את נפשנו בשלווה.
את הארוחה (בעסקית עסקינן, כמובן) פתחנו עוד לפני המנה הראשונה, עם סלסילת לחמניות צרפתיות קטנות ומטריפות, רכות עד אין קץ וחמות כאילו בזה הרגע נפלטו מהתנור, לצד קערית חמאה רכה ופסטו גס ושמנוני (במובן החיובי כמובן) שיחדיו התחברו לחבילה משגעת עד ממכרת, שבפני עצמה יכולה לשמש כארוחת בוקר בצימר מאובזר בגליל.
 |
| הו אלוהים. |
כשסיימנו עם פיסות גן העדן והפסטו, הגיעו המנות הראשונות. יותר נכון, הגיעה מנה ראשונה אחת, וכמה דקות אחריה הגיעו השתיים האחרות. אבל לא נהיה קטנוניים. מבין אפשרויות הבחירה המכובדות למנה הראשונה, החלטתי ללכת על פטה כבד העוף שהגיע יחד עם ריבת בצל וסילאן, וקישוט חביב-אבל-לא-ברור-אם-אכיל ממעל.
 |
| מה זה הורוד הזה? |
אחלה בתור מנת פתיחה. רך וסמיך (אם אפשר לתאר חומר מוצק על ידי סמיך, זה יהיה פטה הכבד) ותוספת הסילאן לריבת הבצל מורגשת ומוצלחת. המנה אפילו גדולה מדי בהתחשב בפתיח הלחמי של הארוחה, אבל טוב כשיש עם מי לחלוק.
המנות העיקריות הגיעו בצורה מתוזמנת לכולנו (שלושה סועדים במספר) בניגוד לקודמותיהן. כחלק מהתפריט העסקי והתקציב המוגבל שלי, בחרתי ללכת על העסקית ה'פשוטה', ועל השניצל הבטוח, שלטענת התפריט טוב-יותר-מהבית. לצד השניצל הגיעה גם מנת פחמימות, כאן בחרנו פירה חלבי וצ'יפס. אין מה לעשות, שניצל ותפוח אדמה זה שילוב מנצח בסופו של דבר...
השניצל היה עצום. מנה בגודל של דירה קטנה בשינקין, חסר כל סיכוי להתגבר עליה ולסיימה בכוחות עצמך. מה גם שיש לך את התפודים הקורצים מהצד, ובכלל איבדת כל סיכוי ממשי לנקות את הצלחת.
 |
| רגע, אז איפה הסלון? |
 |
| The perfect sidekicks |
השניצל היה מעולה - קראנצ'י בטירוף ביחד עם המלח הגס ממעל. אל תשכחו להוסיף את הלימון - הוא עוזר למאוורר בפעולת רענון פנימית של הגוף. הפירה היה גם ברמה גבוהה - קרמי במידה הנכונה, בלי גושים מאובנים ומקוללים, בטמפרטורה שצריך להגיש פירה (לדעתי לפחות) כך שלא היה מצב לכוויה בחיך וביאוס הארוחה. מה שכן, כבוד בעלי קפה מצדה - אתם מוזמנים אל הוריי הביתה לטעום שניצל ביתי מהו. עם כל הכבוד לתפריט שלכם, שניצל של בית זה שניצל של בית.
כל הארוחה לוותה במיץ תפוזים סחוט במקום, שהיה באופן מפתיע סביר ומעלה, בהתחשב בזה שעונת התפוזים נגמרה כמה חודשים קודם לכן. שאפו על זה.
מיותר לציין שהשניצל נותר חצי שלם, ונארז לדרך. יום למחרת הוא כבר היה ארוחת הצהריים שלי בתוך סלט קטן. מבטיח לפרסם את סופו של השניצל כאן בקרוב.
כשבאנו להזמין את החשבון, הופתענו בפינוק על חשבון משלמי המסים האירופאים, והוצע לנו קינוח. מה, נגיד לא?
 |
| גלוקוז, מישהו? |
אז זה מה שזה היה - פחזניות (או: פרופיטרולים) ממולאות גלידת וניל, עם בננות ושוקולד חם. זה היה יכול להיות ממש טעים אם היו מתקיימים שני תנאים:
- לא היינו מפוצצים מהמשתה שקדם לקינוח.
- הפחזניות היו אכילות על ידי כפית ולא על ידי פטיש אוויר.
אז למרות הקשה של הפחזניות, עף הקינוח מהשולחן עם מעט מאמץ, והיה בגדול.. סבבה. בכל זאת, קינוח חינם :)
שורה תחתונה: למרות שנתפס כמקום של תיירים, יש למצדה מה להציע, עם תפריט מגוון מאוד, ועסקיות שלגמרי שוות את המחיר שלהן גם בארוחת היום שלמחרת. וזה ממש ממש קרוב לים. גו פור איט.
