בראנץ' פלאוליתי

23 אוגוסט, 2014
תל אביב

אז השאלה המתבקשת הראשונה היא – מה זה פאלאו [דיאטה פלאוליתית, או במקור Paleo diet]? על דיאטת אנשי המערות שמעתי בעבר הרחוק באיזו כתבה אקראית באולפן שישי ולפני כמה שבועות עלה המושג Paleo בבראנץ' שבת כלשהו, עם אתגר רציני – לעשות את הבראנץ' הבא בסימן Paleo. אז הרעיון הוא פשוט – לאכול מה שבני אדם אכלו לפני המהפכה החקלאית – בשר, דגים, ביצים, פירות וירקות העונה ואגוזים שונים. יש גרסאות מחמירות יותר ופחות, שכוללות גם חלב, גבינות ודגנים מסויימים.

הרבה דעות יש על הדיאטה הזו, וכמה מחקרים כבר נעשו כדי לקבל מושג מדעי יותר האם זה מועיל או מזיק. אז בין תוצאות המחקרים הללו נראתה ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה בכולסטרול [הן הHDL- והן ה-LDL] וירידה קלה בלחץ הדם. רוב המקרים שבהן הדיאטה נמשכה לאורך זמן גם הובילו לירידה במשקל, אבל הרעיון הוא לאו דווקא זה, אלא פשוט שינוי התזונה לדברים שאנחנו אמורים לאכול, היסטורית.

אז ניסינו ליישם את הרעיון, וזה כמעט עבד. אז הנה כמה רעיונות לארוחת בוקר פלאוליתית, לאלו מכם שמחליטים לנסות משהו חדש.

קיש נטול-קראסט – ירקות פרוסים דק, כמעט מכל סוג שאתם יכולים לחשוב עליו [במקרה הזה, גזרים וקישואים], עם כמה ביצים טרופות היטב ותבלינים לפי הטעם הטוב. מסדרים הכל יפה יפה בתבנית וזורקים לתנור לכ-30 דקות, או עד שהבלילה מפסיקה לרקוד.

פנקייקי-ריזוטו – נכנס תחת קטגוריית הפלאו-לייט [אורז הוא דגן בן דגן בסופו של דבר]. מה עושים? הכינו ריזוטו [אורז דביק אחר יהיה גם לגיטימי] עם אילו תוספות שתרצו – בצל ירוק, עירית, פטריות וכן הלאה. אחרי שהאורז יתקרר מעט, תוסיפו לו ביצה או שתיים, וערבבו היטב. הדרך מכאן לפנקייקים עסיסיים קצרה מאוד. אם אתם מצב-רוח חוטא – אפשר לגרד קצת פרמז'ן או אלטרנטיבה אחרת שתשפר את האווירה. 

One for the shot

שקשוקייקון. נכון שקשוקה? אז היא פלאו בפני עצמה. איך אפשר להפוך אותה לקצת יותר מעניינת? בשר. אני בדרך כלל הולך על קבנוס פשוט כלשהו, אבל בייקון התברר כאלטרנטיבה יקרה וטעימה יותר. מה שצריך להקפיד עליו לפני שזורקים את הבייקון פנימה הוא לטגן את הבייקון עד שיהפוך מעט קריספי אחרת הוא יהפוך לרך וספוג כשהוא ישקע

בנוזלי השקשוקה.

שניצלים בלי פירורי לחם – כמו כל שניצל אחר שאתם מכירים, רק עם קמח שקדים וקמח קוקוס. אין הרבה מה להוסיף, חוץ מזה שזה יוצא טעים באופן מפתיע.  

עגבניות אפויות ממולאות. אכן, מנה מוזרה ביותר, אבל כל כך פשוטה להכנה. קחו עגבניות, חתכו להן את החלק העליון, רוקנו את התוכן, והוסיפו ביצה אחת לכל עגבניה. אם עוד לא קניתם את העגבניות, אז נסו לבחור את הגדולות שבהן, אחרת יקרה מה שקרה לנו, ושליש מהתוכן יישפך החוצה. תיבול קל ואפייה של 30-40 דקות, ותקבלו את התוצר הנאה הזה.

נשמע שדיאטה פלאוליתית לא קשה מדי לשמירה. בגדול צריך לוותר על לחמים, מאפים ומוצרי חלב. עוד לא החלטתי אם אני רוצה באמת לנסות את זה לתקופה, אבל גם אם כן – האופציות רחבות והרעיונות אינסופיים. אם בא לכם לקרוא עוד קצת, תוכלו להכנס לאחד מהלינקים האלה - מדע ופלאו, מידע כללי על פלאו, כתבה מעניינת מNerdfitness, וגם כתבה אחת ובודדה מטמקא.

Aaaaand - scene

זוהו

22 אוגוסט, 2014
גורדון 17, תל אביב

איפשהו לקראת סוף [או תחילת] גורדון, עומד מבנה שחלקו התחתון נראה במבט ראשון כמו חנות קטנה ומטריפה. ציורי קיר בצבעים עזים,  דלתות עץ מתקלף, עיטורי טריפ אדווייזר שונים וכמה שולחנות מפוזרים במרפסת. רק באותו הבוקר שמעתי על המקום לראשונה מחבר, והחלטנו להמיר את החומוס של שישי בצהריים בארוחה צמחונית קרובה יותר לים.

חלל בית הקפה הוא אחד הכיפיים שתראו באזור, צבעוני וחי, לוחות גיר גדולים מצד אחד עם המנות המיוחדות ודוכן בית הקפה מהצד השני, ספות נמוכות בקיר אחד והמון שולחנות קטנים בשאר החלל. כל השולחנות היו תפוסים כשהגענו אבל תוך חמש דקות התפנה מקום ועברנו מהמרפסת החמה והלחה לחלל הממוזג יותר. 

Doesn't feel like Tel Aviv

ארוחת בוקר ראשונה שניסינו היתה ביצה מקושקשת [המון ממנה], על לחם בירה עמוס בריקוטה עם עשבים וזיתים, פלפלים קלויים ועגבניות מיובשות. הכמות היתה נדיבה ביותר, כאמור, והכל היה טרי מאוד. לחם הבירה היה מפתיע ודחוס, וטעמו היה קשה להגדרה, כמעט תוסס. הגבינה היתה שמנה ונהדרת, והביצים - היו ביצים. לא היה כאן שום טוויסט מטורף בעלילה והמנה הסתכמה בזה [ובסלט פשוט וטוב שהגיע יחד איתה - גזרים, כרוב ורוקט].

בסיסי אך טוב

קצת מזה וקצת מזה

המנה השניה היתה מעניינת קצת יותר. טאקוס מלאים בכל טוב - ביצים מקושקשות [בכמות מתונה יותר מאשר על הלחם, או לפחות כך זה הרגיש], תירס קלוי, תפוחי אדמה צלויים וסלסת-מנגו עם רוטב יוגורט וצ'יפוטלה. הכל היה ועדין מאוד, המנגו מפתיע מפעם לפעם בחמיצות שכזו, הטאקוס איפשהו באמצע בסקאלה של רכות-קרריספיות, נהדרים בכל ביס מחדש.

I got love in my tummy

כל אחת מהמנות הגיעה גם עם כוס שתיה, תפוזים קטן וסחוט במקום, או אייס קפה בצנצנצת בתוספת של חמישה שקלים. התמחור לא היה בשמיים אבל גם לא זול בכלל [52 לביצים ולחם הבירה, 50 לטאקוס, 5 לאייס-קפה].

האוכל היה טעים בסופו של דבר, ואם זה היה טיפה זול יותר יכול להיות שהייתי מגדיר את המקום כברירת המחדל החדשה לשישי בבוקר, אבל עד שזה יקרה - אני אחזור לשם מפעם לפעם לנסות איזו מנה חדשה ומעניינת.

רוטשילד הוטל

14 מרץ, 2014
רוטשילד 96, תל אביב-יפו

פורים פורים פורים. החלטתי להתחפש למישהו עם יותר מדי כסף וללכת לבראנץ' ברוטשילד הוטל עם חברה. בדיעבד, זה לא היה יקר כלל, אבל פסיכולוגית, נהנינו במסעדת יוקרה. בקיצור, הגענו למלון ולא היה ממש ברור איפה מתחילה המסעדה ולמי צריך לפנות כדי לקבל שולחן, אבל פקידת קבלה סופר נחמדה קראה מהר מאוד למארחת שמצאה לנו שולחן פנוי בזריזות ודקה לאחר מכן הציעה לנו שולחן אחר - טוב הרבה יותר. אני אוהב התחלות טובות.

מכירים?

המלון מושך את העין כשעוברים בשדרה, בעיצובו הנקי והפשוט, עם המרפסות הקטנות ופסל הזמרים המפורסם. גם בחלקו הפנימי, ניכרת ההשקעה שבעיצוב המקום, בהידור מינימלי אבל מורגש היטב [כלי החרסינה, נגיעות הזהב, הריהוט המשובח וההרגשה של בית לורדים בריטי, כראוי למקום שמתגאה בשמירה על מורשתו של הברון דה רוטשילד]. מקריאה נוספת מתברר שהמלון מתגאה גם בהיותו מלון אקולוגי למדי שזו תמיד נקודת זכות גדולה.

לא צריך הרבה יותר מזה.

מלצר אדיב ונחמד שנכנס באותו יום לדמותו של סופרמן [כבר אמרתי שמבוגרים בתחפושות זה הדבר הכי אדיר?] עזר לנו בהמלצתו לבחור את כיוון הארוחה והסכמנו על ארוחה קיבוצית שתתחיל ממנת ארוחת בוקר [ביצה וסלט כאלה] ותסתיים באקורד מתוק [ברד פודינג]. ותודה לקאל-אל על מילותיו.

שירות מכוכב אחר.

תחילה הגיעה סלסילת לחם עם ריבות וגבינות. הגבינות היו רגילות למדי, צהובה, שמנת ולאבנה, לא משהו שמצריך פירוט מיותר. לעומת זאת הריבות היו אומייגאד אחד גדול. מצד אחד, ריבת עגבניות שרי שלא טעמתי כמוה מעולם, מתקתקה באופן מפתיע עם רמזים קטנטנים לחמיצות. מצד שני, ריבת תפוחים מעולה [ואני לרוב לא מפרגן לריבות], מתוקה אבל מאוזנת שגורמת לקחת עוד קצת על הסכין. לשמחתנו גם הריבות וגם הלחם התבררו כברי-ריפיל חופשי, אז לא מעט עגבניות שרי הקריבו את קליפתן עבורנו.

זה אמנם נראה כמו קטשופ ו[משהו], אבל זה פשוט מעולה.

המנה ה"מלוחה" הגיעה מעט לאחר מכן ולא הותירה רושם ראשוני טוב מדי מבחינת המראה. זו היתה ביצה עלומה על טוסט עגול וקרם תרד, והתברר שהמראה לא מעיד על כלום. הביצה היתה עשויה בדיוק במידה שמאפשרת אורגזמה קטנה ברגע החיתוך, הקרם [שהיה יותר רוטב מאשר קרם] היה משובח גם הוא - מתקתק מעט, מלוח מעט, עם תבלין לא מזוהה ששידרג אותו פלאים. מפתיע היה לגלות כמה טוסט יכול להיות טעים, במיוחד אחרי שהוא שכב ברוטב במשך כמה דקות טובות.

סלט שלא מוזכר בטקסט היה נוכח בארוחה.

מקרה הקנקן ומה שבתוכו חוזר שנית

BAM

טוסט של לורדים. סליחה, קלי.

יותר טוב מחומוס.

המשכנו לנשנש לחם עם ריבות ורוטב-תרד לסירוגין, עד שהגיע הזמן המתוק. הזמנו ברד פודינג [Bread Pudding], שעוד לא טעמתי מעולם. המנה היתה מרשימה הרבה יותר מקודמתה, והגיעה עם תפוחים מקורמלים וקרם פרש. הריח היה אלוהי. קינמון, תפוח, שוקולד חם, ישו. הטעם עמד בציפיות: רך ומתוק, ביסים מסוימים עם שוקולד, ביסים אחרים עם קרם פרש, כל ביס, מלמיליאן. אני הייתי מכניס את המנה תחת תפריט הקינוחים בקלות, ומכתיר אותה בתור אחד משלושת הקינוחים הטובים שאכלתי בחודשים האחרונים.

אין הרבה לומר.

אי אפשר היה להפסיק לצלם.

אחד המקומות האסתטיים.

האווירה היתה נהדרת במשך כל שהותנו שם. מוזיקת רקע נעימה וג'אזית ברובה בווליום הגיוני, הרגשה מעונבת אבל לא פלצנית מדי, נוף מעולה לשדרה ועשרות תחפושות אדירות [את המלך העירום ראיתם משוטט ברוטשילד?] ולבסוף שירות מעולה ומחיר ממש לא בשמיים [58 על ארוחת הבוקר הכוללת ביצה עלומה, סלט קטן, לחמים וריבות, בנוסף לשתיה קרה אחת, 43 לברד פודינג שהגיע עם שתיה חמה אחת] מעניקים את רוטשילד הוטל לארוחת הבוקר הטובה ביותר שאכלתי בתל אביב. 9 במדד הזעתרן. 

אה, פורים נהדר לכולם!

המלך והבגדים.

לה רפובליקה די רונימוטי

6 דצמבר, 2013
מזא"ה 3, תל אביב-יפו

אני לא חסיד גדול של ארוחות בוקר בחוץ. הרעיון לשלם מחיר מופקע על חביתה, כמה ירקות, קצת גבינה וכמה פרוסות לחם סתמיות לא עושה לי את זה. בגלל זה בהתחלה נרתעתי מהרעיון של ארוחת בוקר-חברים ביום שישי, כשהכל גם ככה מפוצץ וכשאפשר לדחות בשעתיים ולקרוא לזה ארוחת צהריים. אבל הנסיבות הביאו למגבלת זמנים שגרמה לי לחוות את הצד הנחמד של ארוחות הבוקר התל אביביות.

איש הלגולנד מגיע לכל מקום

אז קודם כל במה שקדם לארוחה. נאמר לי שרצוי להזמין מקום לפני, כי בשישי בבוקר סדום ועמורה. אז בתמימות התקשרתי למסעדה וניווטתי בין תפריטים במשך 10 דקות וניתוק אחד לפני שענתה לי גבירה ענוגת קול. רוני, מוטי, מה עם איזה קו נפרד להזמנת שולחנות?

חלל המסעדה אכן היה הומה כשהגענו בעשר ודקה, עם ריחות משגעים ומוזיקת אווירה רגועה ונהדרת. התיישבנו להמתין לשאר החבורה, תוך הזמנת כוס קפה בודדה ופשוטה. היא הגיעה פושרת לאחר יותר מרבע שעה. פתיחה צולעת. 

ריחות מעוררים? צ'ק.

למזלנו כאן הגלגל התהפך קצת. יחד עם קרניבורית נוספת, הזמנתי את ארוחת הבוקר דה לה רפובליקה. בגלל שטבע הארוחה היה רנדומלי וכאוטי [במובן הטוב של המילה] אני חסר מושג איך לפרט על מה היה אז אני פשוט אשפוך את כל מה שקיבלנו במיני-משתה הזה.

Morning Feast.

היתה שם פריטטת ירקות קלויים שהייתה אוורירית ומוצלחת, עם פלפלים, קישואים ותפוחי אדמה. הדבר השלילי היחיד בה הוא שהיא נגמרה מהר מדי. היה שם סלט עשבי תיבול חביב [בעיקר שום ופטרוזיליה] שהוסיף קצת ללחם והחמאה הצהבהבה והרכה שהגיע עם ערימת הלחמים המתחדשת לפי בקשה]. אם כבר ערימת הלחמים - היה שם ספק-לחם-ספק-עוגה עם פרג בשפע - ועצם האזכור המפורש שלה אומר שהיא הייתה כיפית ומוצלחת. גם הבריוש הקטנטן [שבאופן מפתיע לא הגיע עם הריפיל על הלחמים] היה משובח. מרקחת האפרסקים [נראה לי] שקראה לטעימה ממנה עם הבריוש היתה מתוקה מאוד - אז אם כבר אתם בבריוש הקטנטן - לכו עליו כמו שהוא. תענוג.

כי חייב מבט על

מלבד אלה, היה גם דג כבוש [שלצערי שכחתי לשאול מהו] שאני מנסה ללמוד לחבב. אני עוד לא שם. סלט פנצנלה [שזה בגדול שם יפה לסלט גס ופשוט המבוסס על עגבניות ולחם] מוצלח ביותר עם חידוש [עבורי לפחות] בדמות פלפל כתום. זה הולך להכנס גם לסלטי ארוחת הערב הפנצנלים שלי.

אחד המועדפים עליי.

בחזית הגבינות הוצעו גבינת השמנת ההו-כה-ישראלית [שמגישים אותה לדעתי פשוט יותר מדי] פרוסות אמנטל פשוטה וטובה [בקרוב פוסט בית אמנטלי!] וגוש מוצרלה קטן בחומץ בלסמי. לא היה איזה טוויסט מדהים בעלילה כאן, אבל אחלה של מוצרים וכמות מספקת למדי. צלחת של נקניק סלומי כלשהו [מה ההבדל בין סלומי לסלאמי אתם שואלים? אחלה הסבר כאן] שהזכיר במרקם שלו פפרוני.

סלומי, סלאמי

כל העסק הגיע עם כוס מיץ סחוט לכל אחד מאיתנו [עם הרבה יותר מדי קרח] וכוס למברוסקו בוהק, ומחירו היה הגיוני לארוחת בוקר מפנקת שכזו [94 שקלים לארוחת בוקר דה לה רפובליקה לשני אנשים, 56 לארוחת הבוקר הצנועה יותר ונטולת הבשר וחלק מהתוספות הנוספות]. ברכותינו לרפובליקה שזכתה להיות הראשונה שבה מיושם מדד הזעתרן החדיש ועתיר הטכנולוגיה.

8 במדד שלנו, על השירות הקצת איטי בהתחלה ועל ההפרש במחירים בין שני סוגי ארוחות הבוקר. מצד שני, כשמשווים למקומות אחרים והתמורה שמקבלים כאן - אפשר להסביר את ה-8 הגבוה. אחלה ארוחת בוקר, יופי של חומרי גלם ויופי של אווירה. לא ברור לכם למה זעתר יותר טוב מזעפרן? לגיטימי. בשתי מילים - מדד Value for Money. ביותר משתי מילים - הסבר מדעי כאן.

ספיקינג אוף אווירה.

ביוש.