‏הצגת רשומות עם תוויות יפו. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות יפו. הצג את כל הרשומות

12.4.2014

פונדק דה-לוקס

12 אפריל, 2014
עולי ציון 7, תל אביב-יפו

אז זה הולך להיות קצר וקולע, אני מקווה. הרבה באזז היה בשבועות האחרונים סביב המסעדה החדשה שנפתחה לה ביפו שמתיימרת להביא לתל אביב בשר בצורה האמריקאית שלו, בהשראת מסעדת בשרים כלשהי בברוקלין. אז יחד עם חבורה אמריקאית ברובה התיישבתי לראות על מה המהומה, והמסקנות - אחרי ניקוי משומן - לפניכם.
התכוננו לפוסט נטול תמונות
אז המסעדה נמצאת באמצע שוק הפשפשים, מרחק אוטובוס או מונית ממרכז העיר, ואני מניח שבשעות היום ההרגשה שם יכולה להיות הומה יותר. מלצרית הגיעה לקחת הזמנה ובינתיים הגישה לנו שתיה [המלצה לחובבי הבירה או לסתם אנשים שאוהבים דברים טעימים - הלאגר של מבשלת ברוקלין - שזו הפעם הראשונה שראיתי אותו בארץ - נהדר] והכינה אותנו לצורת ההגשה החריגה של הפונדק - כל הבשר מגיע על פלטות למרכז השולחן, אין צלחות, אוכלים עם הידיים ואוכלים ביחד. אני אוסיף שגם מתלכלכים ממש - אבל שזו היתה התלכלכות כיפית למדי.
מומלצת. הרטבים בכלים תורמים פחות
הזמנו את הקומבו הלבן [צלעות, בטן וצוואר חזיר] ל-3 אנשים, משהו כמו 250 גרם בשר לכל אחד [אגב, צורת ההזמנה כאן מבוססת משקל, אפשר להזמין בשרים החל מ-100 גרם, או ללכת על כיוון של קומבינציה כמו שעשינו אנחנו]. הקומבינציה מגיעה עם לחם תירס וקולסלואו בנוסף לתוספת נוספת לכל אחד.

אז התוספות התבררו כאכזבה די גדולה. לחם התירס הרגיש כמו עוגת-הבית ללא שום סוכר או מלח, יבש ומחניק ודי מיותר. הקולסלאו, שהוא לא הקולסלואו הקלאסי שאתם חושבים עליו [אלא עשוי מחרדל, תפוחים וסלרי], היה חלש מאוד בטעם והרגיש יותר כמו עיסה נטולת אופי. בסלט תפוחי האדמה כבר היה אפשר לזהות טעם כלשהו, אבל עדיין, כזה שהייתי עושה הרבה יותר טוב ממנו בבית ב-15 שקלים. המאק אנד צ'יז היה מוצלח יותר, אם כי תפל בדיוק כמו התוספות האחרות. לבסוף, הצ'יפס היה ראוי וחביב [תודה לאל] ואפילו לא היה חסר בו מלח.
רגע הנחיתה

אבל העיקר הוא, כאמור, הבשרים. הבייבי ריבס היו נ-ה-ד-ר-י-ם. זו היתה הפעם הראשונה שטעמתי כאלה - ופתאום הכה בי למה זה כל כך אהוב שם אצל הדודים באמריקה. רך וכמעט נימוח, טעם מושלם, כיף לאכילה וגורם לרצות עוד [ובמקרה שלנו גם להזמין עוד]. על הצלעות מורחים שם תערובת תבלינים [12 במספר] וכן קפה ומלח גס שנותנים טעם אדיר לבשר. הצלעות פשוט עפו ונבלעו בן רגע - אם אתם חולקים - תהיו בהיכון ואל תנסו לצלם, זה פשוט לא יצליח!

חוץ מהצלעות היו אמורים להיות גם בטן וצוואר חזיר. אודה ואתוודה - לא הצלחתי לזהות שם צוואר, אולי הוא ממש דומה לבטן. כך או כך, הבטן היתה, אם זה בכלל אפשרי, טובה יותר מהבייבי ריבס. טעם שקשה לתאר אותו במילים, מתקתק מעושן שכזה, יחד עם כל השומן הנוראי והטעים בטירוף, ניצח את הפעם האחרונה שבה אכלתי בטן חזיר בהאנוי, ובעשרות מונים. יצא לי לרפרף על תפריט הצהריים שמוצע שם - ואני כבר יודע איזה סנדוויץ' אני קונה כשאהיה בשוק הפשפשים בפעם הבאה.
תוך רגעים. באמת.

לסיכום - טעים נורא. אל תבנו על התוספות, ואם אתם לא לוקחים את הקומבו, פשוט ותרו עליהן, זה מיותר. המחיר [174 שקלים לקומבו-מיקס לבן ל-3 אנשים, 64 שקלים לחצי פלטה בייבי ריבס, 12 שקלים לתוספת צד, 28 שקלים לבירה ברוקלין] לא זול, אבל הוגן למדי למה שמקבלים [בעיקר בקומבו]. הבאזז אולי מוגזם, אבל בשרים טובים אפשר למצוא עכשיו ביפו. 7 במדד שלנו.


פסח שמייח ונטול קמח לכולם.

21.1.2014

רוקח ים

21 ינואר, 2014
האנגר 1, נמל יפו, תל אביב-יפו

עוד תקופה של הדממה נגמרה לה, במבול של ארוחות מוצלחות, יותר או פחות. אני אנסה להעביר את רוב החוויות האחרונות לכתב, בתקווה שאעמוד באתגר. אחת מהארוחות האחרונות היתה ברוקח-ים ביפו, עם קופון של באליגם. התפריט שהוצע במסגרת הקופון היה מן הסתם מוגבל יותר ממה שאפשר לקבל באופן שוטף, אבל באמת שאי אפשר לבוא בתלונות.
 לצערי אני כותב במבט אחורה, אז הכל פחות טרי בראש, אבל אנסה לשחזר את אותה התלהבות שהיתה כשטעמתי הכל לראשונה. אז קודם כל, הרעיון של הבר בתוך ה"שוק" היה אקסטרא-חביב, במיוחד הגבולות המטושטשים בין בר אחד לאחר. לא ברור מי שייך לאן ואם היו קצת יותר אנשים במתחם, היה אפשר לקבל ממש חווית-חו"ל כאן ליד הבית. 

התחלנו בביסק הסרטנים, שמתברר שהוא באנקר מוחלט ברוקח למיניהן. המרק הוגש בכוס אספרסו והיה הראשון מסוגו שניסיתי בחיים. אז נכון, אין לי הרבה רפרנסים להשוואה [או יותר נכון, אין לי בכלל] אבל התענוג היה פשוט מטורף. המרקם הסמיך, הטעמים החזקים והחדשים והכמות הקטנה שבאופן מפליא היתה בדיוק מה שצריך. ההרגשה האישית שלי היתה שקערת מרק שלמה כזו היתה מרגישה כיציקת בטון בבטן ואילו כאן הכמות היתה מספיקה לטעימה וקצת מעבר לכך, והשאירה המון טעם של עוד.
וזה לא קפה.

הלאה הלאה. שתי ראשונות הגיעו לאחר מכן - אחת טובה יותר מהשניה. הסביצ'ה [מוסר ים] הוגש ליד לאבנה, עם עגבניות צלויות וטפנד זיתים והיה עדין ממש והרגיש טרי מאוד. סביצ'ים [כן?] כבר טעמתי בעבר בחופים לבנים בפנמה, אבל תמיד איכשהו הצטרפו לעניין גם גרגירי חול סוררים. גרסיאס א-דיוס, כאן לא היו כאלה והמנה נעלמה תוך שניות בהתענגות הדדית.


חוץ מהסביצ'ה, קיבלנו גם מנה תמנונית. אני מודה ומתוודה שלא חשבתי שלעולם אכניס לפה חתיכות של חיה שפעם היו לה שמונה גפיים [בהנחה שגם ביצורים ימיים זה נקרא גפיים, כמובן] אבל הפלא ופלא, הפתעות לא מפסיקות להגיע. אז טעמתי ונדהמתי. אלה היו פרוסות תמנון צרובות על הפלאנצ'ה, יחד עם תפוחי אדמה, וזה היה פשוט מעולה. המרקם נהדר ושונה מכל מה שחשבתי שיהיה, משהו על הסקאלה שבין פרגית לשרימפס; כל המנה בכלל, עם תפוחי האדמה והתיבול החרפרף-מינוס היתה עוד סיפור הצלחה, מה שמביא אותנו ל-3 מ-3 בינתיים.

ומשם לעיקריות. מנה בשם 'מוסר שודד הים' סיקרנה אותנו וממנה התחלתי. בגדול, זה היה מוסר ים ברוטב אדום [א-לה-מרוקו], רק שבפועל זה לא ממש עבד. המנה לא היתה רעה, אבל פשוט לא היתה טובה - חריף היה בגדר נעלם יחד עם חברו הותיק - מלח. למרות הצבעים העזים המנה היתה אנמית בטעמה וסימנה את הנפילה הראשונה בסעודה.
רק נראה חריף.

המנה הנוספת החזירה את הרף מעט למעלה, אם כי לא עמדה בציפיות שהציבו המנות הראשונות. פאייה פירות ים, פשוטה וטובה - אורז מתובל [בזעפרן! לראשונה בזעתרן!] עם מדגם פירות ים שונים: קלמרי גומי-י שאני לא מחבב, שרימפס קלאסי ושני מולים עם נוכחות. חוץ מזה היו שם גם לא קצת פלפלים צבעוניים שהיו תוספת חביבה, והמנה כולה היתה סבבה-פלוס. לא מעבר לכך וכאמור, בטח שלא ברמת הראשונות.
אנחנו אוהבים צבעים.

את המשתה סיימנו בשני קינוחונים. אחד היה פאדג' שוקולד עם קצפת ורוטב פירות יער - שוקולדי מאוד וחביב, שעמד בצל הקינוח המפתיע יותר - גלידת יוגורט עם חלבה וטחינה, לצד פלחי אשכולית אדומה. תשמעו, זה היה שילוב מנצח. היינו מפוצצים באמת מכל יצורי הים שנחו בגופנו, ועדיין מצאנו יכולת לסיים את הקינוח הזה. היה שם חמוץ, מלוח ומתוק, שפשוט התאימו כמו נעל על גרב על רגל.
הפתעה מרנינה

נסכמה בקצרה. הארוחה היתה מדהימה. המנות הראשונות לגמרי הקרינו על כל השאר ונתנו את ההרגשה הכללית הנהדרת. ככל הנראה שאחזור לשם גם במחיר מלא, רק שאתמקד בלכלות את תיאבוני במנות הראשונות למיניהן ואנסה כמה שיותר בכמה שפחות. ממליץ בלהט.

19.9.2013

המטבחון

7 ספטמבר, 2013
רבי עקיבא 18, תל אביב-יפו

אחרי שנים רבות של שקט תעשייתי, או לפחות חודשיים שלמים בלי פוסט, הגיע זמן הקאמבק - מעתה ואילך ממוקד הרבה יותר בכרך הגדול והלח מאשר בבירת הנגב הצחיחה. סיפורנו מתחיל בשיטוט בחיפוש אחר מסעדה לשבת בצהריים, בתום טבילה מרעננת בים והרבה חול בכל החריצים. בסופה של שעה ארוכה מצאנו עצמנו [זכר ו-3 נקבות] במסעדה מזמינה ומושכת את העין, "המטבחון".
אם מתאמצים מספיק אפשר לראות אותי. וזה מה שחשוב באמת

קודם כל, לצמחונים שביניכם, יהיה מה לאכול במטבחון. בתפריט הקיר הענק יש גם איזור צמחוני ספציפי [מלבד המנות הצמחוניות-במקרה שבתפריט הרגיל], עם הצעות לא רעות כלל, שלא כוללות בעלי חיים לשעבר. לנו הקרניבורים המטבחון מציע מספיק מנות מרובות חלבונים ממקור חי, כשהקונספט הוא אוכל יהודי ביתי מכל קצוות המנעד התרבותי.
לחובבי קירות

האווירה במקום נעימה מאוד ומי שעיצב ותכנן את המסעדה, עשה את עבודתו היטב - אך כנראה שכח שצריך לתת קצת יותר אווירה של אוכל ביתי חם ומעט פחות חלל צעיר מעוצב וצבעוני. או שאני הייתי צריך לעשות שיעורי בית טובים יותר.

חלקתי שתי מנות עם אחת מהבנות [אמרתי שיכולת החריזה שלי השתפרה פלא...ות?] כשבחרנו להזמין קציצות פראסה מכרישה, שהגיעו לצד ערימת חמוצים חביבה ולמנה עיקרית את הגולש עם האורז. אני מודה שאף אחת מהמנות לא נשמעה מלהיבה יותר מדי ולא ראיתי בתפריט אף מנה שקסמה בצורה מיוחדת - הכל נשמע רגיל בצורה בלתי רגילה.

קציצות הפראסה היו משעממות על גבול התפלות ולא-טעימות. מרקם לא נעים במיוחד, כמעט חסרות טעם ואילולא החמוצים שליד, המנה היתה מוחזרת לה היישר למטבח. אישית הייתי חושב שמלח הוא מרכיב חשוב וכדאי לשים ממנו אפילו קורט בודד, אבל מילא. יוגורט שביקשנו כשהבנו שבלי ליווי הקציצות האלה לא יילכו לשום מקום, הגיע [רק אחרי בקשה נוספת] ושיפר את המצב בכמה נקודות בודדות.
זה מרגיש כמו שזה נראה


אה. היו גם סתם חמוצים
המנה העיקרית הגיעה כמה דקות לאחר מכן [לפני היוגורט, אגב] בצלחת מסט ביתי כלשהו, עם ערימה מהונדסת של אורז לבן לצד הבשר ותפוחי האדמה. מה אגיד ומה אומר? יותר טוב מהפראסה, זה כנראה לא בעיה, אבל זה פשוט לא זה. בשר חמים וממוצע, לא טעים בשום צורה חריגה שהיא. זה היה בערך כמו גולש בחדר האוכל של הקיבוץ לפני 12-13 שנים.
חייב לשאוף ליותר מאוכל של קיבוץ



הכי קר רגש שיש
אין כמעט דבר שאני זוכר לטובה מהארוחה, חוץ מהלימונענע שהייתה מוצלחת למדי. החבר'ה של המטבחון מתיימרים להגיש אוכל ביתי. על הדף, אפשר להגיד שזה אוכל ביתי, אבל כשאוכלים אוכל ביתי צריך להרגיש את החשק שבו הוא נעשה, שיהיה חם, שירגיש חם, שיהיה טעים והכי חשוב - שייתן הרגשה של בית. מצטער, אבל זה לא מה שקרה.

בקיצור, אם תרצו אוכל ממוצע במחיר מעל הממוצע [קציצות פראסה 29, גולש עם אורז 47] - אתם יודעים לאן ללכת. ביוש.

14.7.2013

פועה

10 יולי, 2013
רבי יוחנן 8, יפו

אוטוטו [אני מקווה מאוד] אני אעבור בקול תרועה לעיר בה הכסף לא יודע מנוחה ואציף אתכם בביקורות מפה ועד לרידינג, עד שייגמר לי הכסף הנ"ל. עד אז, קפצתי לביקור קצרצר בפועה ביפו, שהשם שלה היה אצלי איפשהו באיזור הצרבלום, אבל אף פעם לא הגעתי אליה פיזית.

השעה שעת ערב והמקום מלא עד אפס מקום - ככל הנראה שכחו כולם שהם קבעו להגיע להפגנה כלשהי על יוקר המחיה. בחוץ נעים ותור קצרצר שכדי להמנע ממנו בחרנו להתיישב על ספה באה בימים ליד מאוורר בפנים. האווירה - כהכלאה בין סלון משנות ה-60 וסלון משנות ה-20 - מלווה כמובן במלצרים היפסטרים כדי שלא תשכחו שאתם עדיין בתל אביב.
מתנצל מראש על איכות הזוועה של התמונות בפוסט הזה

מנת ערק ב-14 שקלים הגיעה לפני הכל - מחיר סביר למדי במיוחד בהתחשב בעליית המחירים [עצוב שלפני ארבע שנים באותו מחיר בתוספת של שלושה שקלים היה אפשר לקנות בקבוק ערק שלם] וכמעט תמיד טוב ליד האוכל. מלא שפות זרות מסביב [יש לי פטיש לתיירים, כבר אמרתי?] וכמה לגימות מהערק שיפרו את האווירה הנחמדה עוד קצת.
לבן או אדום?

המנות עצמן התבררו כלא זולות, אם כי לא יקרות באופן חריג. כמה דקות המתנה ונחתו על השולחן שתי צלחות - ניוקי ערמונים [46] וכופתאות דלעת בקארי [48].

4 כופתאות ברוטב קארי, לצד קערת אורז. מלא טעם, מלא ריח. אני עוד לומד את דרכיי בכל מה שנוגע לאוכל הודי ועדיין מתקשה להתחבר לכל הטעמים ולמרות זאת היה ביס די מוצלח, רק טו מאץ' קוקוס עבורי.
כמו קציצות, רק של נמנעי-בשר

המנה הנבחרת שלי היתה ניוקי הערמונים, שהיה תענוג ממלא. רוטב שמנת פשוט עם גבינת פרמז'ן ממעל, שבתוכו שחו הניוקי הלבנים והערמונים השחומים, זה כל מה שהיה צריך. טעם הערמונים זלג לרוטב השמנת והערמונים עצמם היו ניגוד קליל לניוקי הנימוח יותר. כל המנה נתנה אווירה של ארוחה בבקתה קטנה בקרחת יער עבות, כשבחוץ גשם זלעפות ודוב שנשמע מרחוק. אולי נסחפתי קצת אבל. אגב, היה בצלחת מספיק כדי להשביע בייבי-דוב בארוחת טרום שינה.
צלחת סמיכה ומוצלחת

אז לסיכום היה מוצלח למדי בסלון הזה של פועה, אם כי לא מדהים בצורה חריגה. אגב, ידעתם שאפשר לקנות את כל הפריטים שאתם רואים במקום? אני אהבתי.