7 ספטמבר, 2013
רבי עקיבא 18, תל אביב-יפו
רבי עקיבא 18, תל אביב-יפו
אחרי שנים רבות של שקט תעשייתי, או לפחות חודשיים שלמים בלי פוסט, הגיע זמן הקאמבק - מעתה ואילך ממוקד הרבה יותר בכרך הגדול והלח מאשר בבירת הנגב הצחיחה. סיפורנו מתחיל בשיטוט בחיפוש אחר מסעדה לשבת בצהריים, בתום טבילה מרעננת בים והרבה חול בכל החריצים. בסופה של שעה ארוכה מצאנו עצמנו [זכר ו-3 נקבות] במסעדה מזמינה ומושכת את העין, "המטבחון".
קודם כל, לצמחונים שביניכם, יהיה מה לאכול במטבחון. בתפריט הקיר הענק יש גם איזור צמחוני ספציפי [מלבד המנות הצמחוניות-במקרה שבתפריט הרגיל], עם הצעות לא רעות כלל, שלא כוללות בעלי חיים לשעבר. לנו הקרניבורים המטבחון מציע מספיק מנות מרובות חלבונים ממקור חי, כשהקונספט הוא אוכל יהודי ביתי מכל קצוות המנעד התרבותי.
האווירה במקום נעימה מאוד ומי שעיצב ותכנן את המסעדה, עשה את עבודתו היטב - אך כנראה שכח שצריך לתת קצת יותר אווירה של אוכל ביתי חם ומעט פחות חלל צעיר מעוצב וצבעוני. או שאני הייתי צריך לעשות שיעורי בית טובים יותר.
חלקתי שתי מנות עם אחת מהבנות [אמרתי שיכולת החריזה שלי השתפרה פלא...ות?] כשבחרנו להזמין קציצות פראסה מכרישה, שהגיעו לצד ערימת חמוצים חביבה ולמנה עיקרית את הגולש עם האורז. אני מודה שאף אחת מהמנות לא נשמעה מלהיבה יותר מדי ולא ראיתי בתפריט אף מנה שקסמה בצורה מיוחדת - הכל נשמע רגיל בצורה בלתי רגילה.
קציצות הפראסה היו משעממות על גבול התפלות ולא-טעימות. מרקם לא נעים במיוחד, כמעט חסרות טעם ואילולא החמוצים שליד, המנה היתה מוחזרת לה היישר למטבח. אישית הייתי חושב שמלח הוא מרכיב חשוב וכדאי לשים ממנו אפילו קורט בודד, אבל מילא. יוגורט שביקשנו כשהבנו שבלי ליווי הקציצות האלה לא יילכו לשום מקום, הגיע [רק אחרי בקשה נוספת] ושיפר את המצב בכמה נקודות בודדות.
המנה העיקרית הגיעה כמה דקות לאחר מכן [לפני היוגורט, אגב] בצלחת מסט ביתי כלשהו, עם ערימה מהונדסת של אורז לבן לצד הבשר ותפוחי האדמה. מה אגיד ומה אומר? יותר טוב מהפראסה, זה כנראה לא בעיה, אבל זה פשוט לא זה. בשר חמים וממוצע, לא טעים בשום צורה חריגה שהיא. זה היה בערך כמו גולש בחדר האוכל של הקיבוץ לפני 12-13 שנים.
אין כמעט דבר שאני זוכר לטובה מהארוחה, חוץ מהלימונענע שהייתה מוצלחת למדי. החבר'ה של המטבחון מתיימרים להגיש אוכל ביתי. על הדף, אפשר להגיד שזה אוכל ביתי, אבל כשאוכלים אוכל ביתי צריך להרגיש את החשק שבו הוא נעשה, שיהיה חם, שירגיש חם, שיהיה טעים והכי חשוב - שייתן הרגשה של בית. מצטער, אבל זה לא מה שקרה.
בקיצור, אם תרצו אוכל ממוצע במחיר מעל הממוצע [קציצות פראסה 29, גולש עם אורז 47] - אתם יודעים לאן ללכת. ביוש.
 |
| אם מתאמצים מספיק אפשר לראות אותי. וזה מה שחשוב באמת |
קודם כל, לצמחונים שביניכם, יהיה מה לאכול במטבחון. בתפריט הקיר הענק יש גם איזור צמחוני ספציפי [מלבד המנות הצמחוניות-במקרה שבתפריט הרגיל], עם הצעות לא רעות כלל, שלא כוללות בעלי חיים לשעבר. לנו הקרניבורים המטבחון מציע מספיק מנות מרובות חלבונים ממקור חי, כשהקונספט הוא אוכל יהודי ביתי מכל קצוות המנעד התרבותי.
 |
| לחובבי קירות |
האווירה במקום נעימה מאוד ומי שעיצב ותכנן את המסעדה, עשה את עבודתו היטב - אך כנראה שכח שצריך לתת קצת יותר אווירה של אוכל ביתי חם ומעט פחות חלל צעיר מעוצב וצבעוני. או שאני הייתי צריך לעשות שיעורי בית טובים יותר.
חלקתי שתי מנות עם אחת מהבנות [אמרתי שיכולת החריזה שלי השתפרה פלא...ות?] כשבחרנו להזמין קציצות פראסה מכרישה, שהגיעו לצד ערימת חמוצים חביבה ולמנה עיקרית את הגולש עם האורז. אני מודה שאף אחת מהמנות לא נשמעה מלהיבה יותר מדי ולא ראיתי בתפריט אף מנה שקסמה בצורה מיוחדת - הכל נשמע רגיל בצורה בלתי רגילה.
קציצות הפראסה היו משעממות על גבול התפלות ולא-טעימות. מרקם לא נעים במיוחד, כמעט חסרות טעם ואילולא החמוצים שליד, המנה היתה מוחזרת לה היישר למטבח. אישית הייתי חושב שמלח הוא מרכיב חשוב וכדאי לשים ממנו אפילו קורט בודד, אבל מילא. יוגורט שביקשנו כשהבנו שבלי ליווי הקציצות האלה לא יילכו לשום מקום, הגיע [רק אחרי בקשה נוספת] ושיפר את המצב בכמה נקודות בודדות.
 |
| זה מרגיש כמו שזה נראה |
 |
| אה. היו גם סתם חמוצים |
 |
| חייב לשאוף ליותר מאוכל של קיבוץ |
 |
| הכי קר רגש שיש |
בקיצור, אם תרצו אוכל ממוצע במחיר מעל הממוצע [קציצות פראסה 29, גולש עם אורז 47] - אתם יודעים לאן ללכת. ביוש.
