20 מאי, 2013
רינגלבלום 19, באר שבע
ממש אבל ממש מזמן, או ליתר דיוק לפני שנה ועוד 3 ימים, כתבתי בפעם האחרונה על מסעדה ברינגלבלום, והגיעה העת לחזור לרחוב האוכל המשתפר ומתפתח. כמו שאמרתי בפוסט הקודם-קודם - יש סיבה שכתוב כל כך הרבה על באר שבע - וזה כי יש על מה לכתוב. אז הפעם, בקטגוריות אכול הרבה שלם קצת, נכנסת המיני מסעדה החצי חדשה - ביג קהאונה בורגר.
השאלה המתבקשת הראשונה, היא מן הסתם על השם. לחדים במיוחד בעולם הקולנוע, אולי יצלצל השם מוכר. למען ההגינות, לי הוא לא צלצל מוכר בכלל, סתם היה מסקרן ודרש עבודת גיגול קצרה כדי להבין שמדובר ברשת ההמבורגריות ההוואיית מסרטיו של טרנטינו, עם סצינה מפורסמת במיוחד מספרות זולה. קליק לתזכורת.
וחזרה לעניינו - בקהאונה יציעו לכם עסקית צהריים משתלמת במיוחד בין חצות היום לשש בערב - תמורת ארבעים זוזים ואלוהה אחד, תזכו לארוחה רחבה של המבורגר [עם אופציה צמחונית ואולי אפילו טבעונית - אל תתפסו אותי על המילה], כריך עוף או BLT [שתמיד מגרה אותי במחשבה אבל עוד לא נגסתי באחד מימיי], ערימת צ'יפס ושתייה קלה.
כמעט כל המסעדה יושבת על דק עץ פשוט שבולט למדרכה, בדומה למסעדות השכנות, מחופה בחומר ברזנטי ניילוני כלשהו, עם קריצות להוואי בכל מקום - מהשירותים עם הכיתוב מהחוץ במאווי ועד למאוורר שנראה לי טבעי שימוקם גם במזנונים באוהאו. שני כלבי ענק הסתובבו שם כשהגענו, שבגדול לא היו מפריעים יותר מדי אם היו יושבים בפינה ולא באים לביקור והזלת ריר אצל הסועדים [או עליהם]. אני לא מחובבי ריר הכלבים, לצערי. חוץ מהכלבים, לא היה שם ולו צל של סועד כלשהו, בניגוד לפסטה-בסטה הצמודה וההומה. התיישבנו וקיווינו שלא ניפול.
בתוספת 8 שקלים עבור שכבת בייקון, קיבלתי לאחר כמה דקות המתנה את המבורגר הדגל בשילוב בקר וטלה, עם פחית [מינוס נקודה] קולה גבוהה [פלוס רבע נקודה] וערימת צ'יפס חביבה. ההמבורגר מכובד וחוצה את ה220 גרם בקלות, עשוי במידה הנכונה, עם בייקון שכנראה אי אפשר לטעות בו, עגבניות טריות, חסה חתוכה מדי, ובצל סגול הכרחי, עמדו כולם בכבוד במבחן הטעם והשובע. הצ'יפס סגר קצוות פתוחים, אם עוד היו כאלה, גם כן בכבוד וטיגון מתוזמן.
בסוף הארוחה כבר היו חלק לא מבוטל של השולחנות סביבנו תפוסים, אולי כחלק מאפקט הלקוח הראשון, ואולי לא מגיע לנו קרדיט בכלל ואנשים סתם באו לאכול כי תכננו את זה. למרות שלא היה מדובר בארוחת גורמה חריגה, ארבעים השקלים האלה קנו יופי של ארוחה משביעה ליום כמעט שלם ועזרו במה שנראה שלא הולך לקרות מצד משרד הכלכלה, לעוד עסק קטן ועצמאי.
 |
| תכל'ס, שם אדיר. |
השאלה המתבקשת הראשונה, היא מן הסתם על השם. לחדים במיוחד בעולם הקולנוע, אולי יצלצל השם מוכר. למען ההגינות, לי הוא לא צלצל מוכר בכלל, סתם היה מסקרן ודרש עבודת גיגול קצרה כדי להבין שמדובר ברשת ההמבורגריות ההוואיית מסרטיו של טרנטינו, עם סצינה מפורסמת במיוחד מספרות זולה. קליק לתזכורת.
כמעט כל המסעדה יושבת על דק עץ פשוט שבולט למדרכה, בדומה למסעדות השכנות, מחופה בחומר ברזנטי ניילוני כלשהו, עם קריצות להוואי בכל מקום - מהשירותים עם הכיתוב מהחוץ במאווי ועד למאוורר שנראה לי טבעי שימוקם גם במזנונים באוהאו. שני כלבי ענק הסתובבו שם כשהגענו, שבגדול לא היו מפריעים יותר מדי אם היו יושבים בפינה ולא באים לביקור והזלת ריר אצל הסועדים [או עליהם]. אני לא מחובבי ריר הכלבים, לצערי. חוץ מהכלבים, לא היה שם ולו צל של סועד כלשהו, בניגוד לפסטה-בסטה הצמודה וההומה. התיישבנו וקיווינו שלא ניפול.
 |
| חבר דק שיער. ולח. |
 |
| ריק vs מלא |
בתוספת 8 שקלים עבור שכבת בייקון, קיבלתי לאחר כמה דקות המתנה את המבורגר הדגל בשילוב בקר וטלה, עם פחית [מינוס נקודה] קולה גבוהה [פלוס רבע נקודה] וערימת צ'יפס חביבה. ההמבורגר מכובד וחוצה את ה220 גרם בקלות, עשוי במידה הנכונה, עם בייקון שכנראה אי אפשר לטעות בו, עגבניות טריות, חסה חתוכה מדי, ובצל סגול הכרחי, עמדו כולם בכבוד במבחן הטעם והשובע. הצ'יפס סגר קצוות פתוחים, אם עוד היו כאלה, גם כן בכבוד וטיגון מתוזמן.
 |
| כל הסיפור כולו |
 |
| כי מבט על זה הקטע שלי |
