10 יולי, 2013
רבי יוחנן 8, יפו
אוטוטו [אני מקווה מאוד] אני אעבור בקול תרועה לעיר בה הכסף לא יודע מנוחה ואציף אתכם בביקורות מפה ועד לרידינג, עד שייגמר לי הכסף הנ"ל. עד אז, קפצתי לביקור קצרצר בפועה ביפו, שהשם שלה היה אצלי איפשהו באיזור הצרבלום, אבל אף פעם לא הגעתי אליה פיזית.
השעה שעת ערב והמקום מלא עד אפס מקום - ככל הנראה שכחו כולם שהם קבעו להגיע להפגנה כלשהי על יוקר המחיה. בחוץ נעים ותור קצרצר שכדי להמנע ממנו בחרנו להתיישב על ספה באה בימים ליד מאוורר בפנים. האווירה - כהכלאה בין סלון משנות ה-60 וסלון משנות ה-20 - מלווה כמובן במלצרים היפסטרים כדי שלא תשכחו שאתם עדיין בתל אביב.
מנת ערק ב-14 שקלים הגיעה לפני הכל - מחיר סביר למדי במיוחד בהתחשב בעליית המחירים [עצוב שלפני ארבע שנים באותו מחיר בתוספת של שלושה שקלים היה אפשר לקנות בקבוק ערק שלם] וכמעט תמיד טוב ליד האוכל. מלא שפות זרות מסביב [יש לי פטיש לתיירים, כבר אמרתי?] וכמה לגימות מהערק שיפרו את האווירה הנחמדה עוד קצת.
המנות עצמן התבררו כלא זולות, אם כי לא יקרות באופן חריג. כמה דקות המתנה ונחתו על השולחן שתי צלחות - ניוקי ערמונים [46] וכופתאות דלעת בקארי [48].
4 כופתאות ברוטב קארי, לצד קערת אורז. מלא טעם, מלא ריח. אני עוד לומד את דרכיי בכל מה שנוגע לאוכל הודי ועדיין מתקשה להתחבר לכל הטעמים ולמרות זאת היה ביס די מוצלח, רק טו מאץ' קוקוס עבורי.
המנה הנבחרת שלי היתה ניוקי הערמונים, שהיה תענוג ממלא. רוטב שמנת פשוט עם גבינת פרמז'ן ממעל, שבתוכו שחו הניוקי הלבנים והערמונים השחומים, זה כל מה שהיה צריך. טעם הערמונים זלג לרוטב השמנת והערמונים עצמם היו ניגוד קליל לניוקי הנימוח יותר. כל המנה נתנה אווירה של ארוחה בבקתה קטנה בקרחת יער עבות, כשבחוץ גשם זלעפות ודוב שנשמע מרחוק. אולי נסחפתי קצת אבל. אגב, היה בצלחת מספיק כדי להשביע בייבי-דוב בארוחת טרום שינה.
אז לסיכום היה מוצלח למדי בסלון הזה של פועה, אם כי לא מדהים בצורה חריגה. אגב, ידעתם שאפשר לקנות את כל הפריטים שאתם רואים במקום? אני אהבתי.
השעה שעת ערב והמקום מלא עד אפס מקום - ככל הנראה שכחו כולם שהם קבעו להגיע להפגנה כלשהי על יוקר המחיה. בחוץ נעים ותור קצרצר שכדי להמנע ממנו בחרנו להתיישב על ספה באה בימים ליד מאוורר בפנים. האווירה - כהכלאה בין סלון משנות ה-60 וסלון משנות ה-20 - מלווה כמובן במלצרים היפסטרים כדי שלא תשכחו שאתם עדיין בתל אביב.
 |
| מתנצל מראש על איכות הזוועה של התמונות בפוסט הזה |
מנת ערק ב-14 שקלים הגיעה לפני הכל - מחיר סביר למדי במיוחד בהתחשב בעליית המחירים [עצוב שלפני ארבע שנים באותו מחיר בתוספת של שלושה שקלים היה אפשר לקנות בקבוק ערק שלם] וכמעט תמיד טוב ליד האוכל. מלא שפות זרות מסביב [יש לי פטיש לתיירים, כבר אמרתי?] וכמה לגימות מהערק שיפרו את האווירה הנחמדה עוד קצת.
 |
| לבן או אדום? |
המנות עצמן התבררו כלא זולות, אם כי לא יקרות באופן חריג. כמה דקות המתנה ונחתו על השולחן שתי צלחות - ניוקי ערמונים [46] וכופתאות דלעת בקארי [48].
4 כופתאות ברוטב קארי, לצד קערת אורז. מלא טעם, מלא ריח. אני עוד לומד את דרכיי בכל מה שנוגע לאוכל הודי ועדיין מתקשה להתחבר לכל הטעמים ולמרות זאת היה ביס די מוצלח, רק טו מאץ' קוקוס עבורי.
 |
| כמו קציצות, רק של נמנעי-בשר |
המנה הנבחרת שלי היתה ניוקי הערמונים, שהיה תענוג ממלא. רוטב שמנת פשוט עם גבינת פרמז'ן ממעל, שבתוכו שחו הניוקי הלבנים והערמונים השחומים, זה כל מה שהיה צריך. טעם הערמונים זלג לרוטב השמנת והערמונים עצמם היו ניגוד קליל לניוקי הנימוח יותר. כל המנה נתנה אווירה של ארוחה בבקתה קטנה בקרחת יער עבות, כשבחוץ גשם זלעפות ודוב שנשמע מרחוק. אולי נסחפתי קצת אבל. אגב, היה בצלחת מספיק כדי להשביע בייבי-דוב בארוחת טרום שינה.
 |
| צלחת סמיכה ומוצלחת |
אז לסיכום היה מוצלח למדי בסלון הזה של פועה, אם כי לא מדהים בצורה חריגה. אגב, ידעתם שאפשר לקנות את כל הפריטים שאתם רואים במקום? אני אהבתי.
