1 אוגוסט, 2014
שלמה המלך 2, תל אביב
שלמה המלך 2, תל אביב
לפני כמה ימים חברה שהרחיקה לאוסטרליה פרסמה לי בפייסבוק כמה תמונות וקישור למקום חדש שנפתח במרחק יריקה מדירתי הצנועה וגירתה לי את שלפוחית הטעם. פורט 19, בית ממכר נקניקיות, כפי שהם מגדירים את עצמם,
מבית היוצר של אלן טלמור [שבכנות, לא הכרתי אותו לפני כן].
החלטתי לגאול את תהיות חוש הטעם שלי ולקפוץ לביקור בהזדמנות הראשונה, וזו הגיעה בדרך לים ביום שישי בצהריים. הגעתי כשבאמתחתי מגבת, מים ואמריקן אקספרס בלבד. למה זה מעניין מישהו? כי מיד לאחר
שהזמנתי והתכוונתי לשלם, התברר לי שלא מקבלים שם את האמקס היפהפה שלי. התכוננתי כבר לבאסה רצינית, אבל אלן והבחור הנוסף מאחורי הקופה אמרו לי תוך אלפית השניה – אל תדאג, שב תאכל ותשלם לנו בהזדמנות. מהרגעים הקטנים והיפים האלה שיש אמון באנשים.
המקום קטן מאוד וחמוד מאוד, עם צנצנות חמוצים משונים [אני נשבע שיש שם נקניקיות מוחמצות] ליד אחד הקירות, ויטרינת נקניקיות בצמוד לדלפק הקופה, שולחנות גבוהים וקטנים בפנים, ושולחנות נמוכים ומאורכים בחוץ.
 |
| Jar of hearts |
בחרתי ללכת על עסקית עם נקניקיה אירית, שעלתה על הפלטה לטיגון בן רגע וכ-7 דקות אחר כך כבר ישבה בתוך לחמניה [נהדרת] יחד עם כרוב-לא-כבוש, מיונז וחרדל, השילוש הקדוש שלי כשזה נוגע לנקניקיות בלחמניה. כל זה הגיע עם קרטון צ'יפס בגודל בינוני ושתיה קלה בדמות בקבוק-זכוכית של קולה. מה צריך יותר מזה בחיים?
הנקניקיה היתה מכובדת בגודלה, וטעימה מאוד, מבשר טלה ובקר, עם גרעיני כוסברה וג'ינג'ר בפנים. הקצוות היו שרופים מדי לטעמי והאמת, מעט הורידו לי, אבל כל מה שהיה בין לבין היה נהדר – בטעם, בריח ובמרקם. לצד אלו היה כאמור הצ'יפס. הכי התבקש בעיניי היה להשוות אותו לדוכן ממכר הנקניקיות השני האהוב עליי – ויטרינה. על צ'יפס שלהם כבר פטפטתי מתישהו, אז אני רק אשווה בכמה מילים: אין מה להשוות. עם כל הרצון הטוב, הצ'יפס בפורט עדיין רחוק שנות אור משלמות החצי-חצי בויטרינה ויש לאן להשתפר.
שורה תחתונה, המחיר לא זול אבל גם לא ממש יקר [46 לעסקית הכוללת נקניקיה בלחמניה, צ'יפס ושתיה קלה; 29 לנקניקיה בלבד], אנשים אדיבים ונהדרים מאחורי הדלפק ולפניו ונקניקיות טעימות במיוחד במיקום הכי מרכזי שיכול להיות. הכרזת מלחמה על הקוסם? ספק, אבל לפחות יש לנו חנות בשר חדשה בשכונה. אוצו רוצו לבקר.
