לה רפובליקה די רונימוטי

6 דצמבר, 2013
מזא"ה 3, תל אביב-יפו

אני לא חסיד גדול של ארוחות בוקר בחוץ. הרעיון לשלם מחיר מופקע על חביתה, כמה ירקות, קצת גבינה וכמה פרוסות לחם סתמיות לא עושה לי את זה. בגלל זה בהתחלה נרתעתי מהרעיון של ארוחת בוקר-חברים ביום שישי, כשהכל גם ככה מפוצץ וכשאפשר לדחות בשעתיים ולקרוא לזה ארוחת צהריים. אבל הנסיבות הביאו למגבלת זמנים שגרמה לי לחוות את הצד הנחמד של ארוחות הבוקר התל אביביות.

איש הלגולנד מגיע לכל מקום

אז קודם כל במה שקדם לארוחה. נאמר לי שרצוי להזמין מקום לפני, כי בשישי בבוקר סדום ועמורה. אז בתמימות התקשרתי למסעדה וניווטתי בין תפריטים במשך 10 דקות וניתוק אחד לפני שענתה לי גבירה ענוגת קול. רוני, מוטי, מה עם איזה קו נפרד להזמנת שולחנות?

חלל המסעדה אכן היה הומה כשהגענו בעשר ודקה, עם ריחות משגעים ומוזיקת אווירה רגועה ונהדרת. התיישבנו להמתין לשאר החבורה, תוך הזמנת כוס קפה בודדה ופשוטה. היא הגיעה פושרת לאחר יותר מרבע שעה. פתיחה צולעת. 

ריחות מעוררים? צ'ק.

למזלנו כאן הגלגל התהפך קצת. יחד עם קרניבורית נוספת, הזמנתי את ארוחת הבוקר דה לה רפובליקה. בגלל שטבע הארוחה היה רנדומלי וכאוטי [במובן הטוב של המילה] אני חסר מושג איך לפרט על מה היה אז אני פשוט אשפוך את כל מה שקיבלנו במיני-משתה הזה.

Morning Feast.

היתה שם פריטטת ירקות קלויים שהייתה אוורירית ומוצלחת, עם פלפלים, קישואים ותפוחי אדמה. הדבר השלילי היחיד בה הוא שהיא נגמרה מהר מדי. היה שם סלט עשבי תיבול חביב [בעיקר שום ופטרוזיליה] שהוסיף קצת ללחם והחמאה הצהבהבה והרכה שהגיע עם ערימת הלחמים המתחדשת לפי בקשה]. אם כבר ערימת הלחמים - היה שם ספק-לחם-ספק-עוגה עם פרג בשפע - ועצם האזכור המפורש שלה אומר שהיא הייתה כיפית ומוצלחת. גם הבריוש הקטנטן [שבאופן מפתיע לא הגיע עם הריפיל על הלחמים] היה משובח. מרקחת האפרסקים [נראה לי] שקראה לטעימה ממנה עם הבריוש היתה מתוקה מאוד - אז אם כבר אתם בבריוש הקטנטן - לכו עליו כמו שהוא. תענוג.

כי חייב מבט על

מלבד אלה, היה גם דג כבוש [שלצערי שכחתי לשאול מהו] שאני מנסה ללמוד לחבב. אני עוד לא שם. סלט פנצנלה [שזה בגדול שם יפה לסלט גס ופשוט המבוסס על עגבניות ולחם] מוצלח ביותר עם חידוש [עבורי לפחות] בדמות פלפל כתום. זה הולך להכנס גם לסלטי ארוחת הערב הפנצנלים שלי.

אחד המועדפים עליי.

בחזית הגבינות הוצעו גבינת השמנת ההו-כה-ישראלית [שמגישים אותה לדעתי פשוט יותר מדי] פרוסות אמנטל פשוטה וטובה [בקרוב פוסט בית אמנטלי!] וגוש מוצרלה קטן בחומץ בלסמי. לא היה איזה טוויסט מדהים בעלילה כאן, אבל אחלה של מוצרים וכמות מספקת למדי. צלחת של נקניק סלומי כלשהו [מה ההבדל בין סלומי לסלאמי אתם שואלים? אחלה הסבר כאן] שהזכיר במרקם שלו פפרוני.

סלומי, סלאמי

כל העסק הגיע עם כוס מיץ סחוט לכל אחד מאיתנו [עם הרבה יותר מדי קרח] וכוס למברוסקו בוהק, ומחירו היה הגיוני לארוחת בוקר מפנקת שכזו [94 שקלים לארוחת בוקר דה לה רפובליקה לשני אנשים, 56 לארוחת הבוקר הצנועה יותר ונטולת הבשר וחלק מהתוספות הנוספות]. ברכותינו לרפובליקה שזכתה להיות הראשונה שבה מיושם מדד הזעתרן החדיש ועתיר הטכנולוגיה.

8 במדד שלנו, על השירות הקצת איטי בהתחלה ועל ההפרש במחירים בין שני סוגי ארוחות הבוקר. מצד שני, כשמשווים למקומות אחרים והתמורה שמקבלים כאן - אפשר להסביר את ה-8 הגבוה. אחלה ארוחת בוקר, יופי של חומרי גלם ויופי של אווירה. לא ברור לכם למה זעתר יותר טוב מזעפרן? לגיטימי. בשתי מילים - מדד Value for Money. ביותר משתי מילים - הסבר מדעי כאן.

ספיקינג אוף אווירה.

ביוש.

קאלדו

5 מאי, 2013

מצדה 47, באר שבע

פיצה טובה זה לא עניין של מה בכך, בטח שלא בבאר שבע. פיצריות יש בשפע, כמעט מכל קצוות הגבינה - מאבקה מזעזעת וכל מיני תחליפים ועד למוצרלה ומנצ'גו ריחניות, כשכל אחת מכוונת אל פלח השוק שלה. לאחרונה הצטרפה לרשימה פיצריית בוטיק\גורמה קטנטנה, שנחה לה מתחת לבניין שיכון מאפיר משנות ה-60, בשכנות למספרה או שתיים ובמרחק של בערך 39 שניות הליכה מהדירה, תחת כרזת פלסטיק ועיצוב גרפי בסיסי אשר מטעים לחלוטין.

עיצוב פשוט מחמיא לחלל הקטן, עם בר עץ וספות דיינר קלאסיות ומבריקות, מתגמדים כולם ביחס לריח שמציף את הסינוסים כשפוסעים פנימה מהרחוב ויגרמו גם לתתרן לרצות להזמין מגש חם. התיישבתי להמתין לשאר החבורה ובינתיים התחלתי לשוטט בנבכי התפריט.

כמעט שלא שמים לב שזו קומת העמודים

ג'ורג'יה, ג'ורג'יה

התפריט מחולק אגפים-אגפים, שהחלק הארי בהם הוא פיצתי. מבחר הפיצות מתחלק לצמחוני, בשרי וימי וחייב עזרה חיצונית כדי להבין מה קורה. מלצרית חביבה תסביר לכם את ההבדלים בין הרטבים, ואת אופציית החצי-חצי שלדעתי כולם הולכים עליה בגלל הקושי הכה-מאה-עשרים-ואחת-י לבחור מכל השפע.

אני הלכתי עם חצי המלצה וחצי תאוות בשר. או מבחינת תוספות - חצי ארטישוק וזית סורי על בסיס רוטב עשבי תיבול (פטרוזיליה, בזיליקום ונענע) וחצי פפרוני, חזה אווז ובייקון, עם פלפל ירוק חריף על בסיס רוטב עגבניות.

קולדפליי שרים על זה שיר. פרדייז, אם אני לא טועה

דקות ארוכות חלפו להן עד שיצאו ארבעת המגשים. קוטר כל פיצה היה להערכתי הגסה בערך 27 וחצי סנטימטר, שבמבט ראשון נראה לא משביע בעליל אבל בדיעבד סוגר כל פינה בלי לגרום ללחץ מעיים גבוה.

סלייסר אישי - פיצ'ר היום

הצד הבשרי הוכיח את עצמו מהרגע הראשון והיה קשה מאוד לעמוד בפיתוי שלא לאכול אותו בבת אחת. שלושת הבשרים כל כך טובים ביחד ויחד עם גבינה, שזה נראה משחק ילדים לשכנע דוס ממאה שערים להתחיל לבלוס בייקון על מוצרלה עם אווז ופפרוני. האווז והבייקון עם הריח הנפלא והטעם החזק, הפפרוני עם הצורה הקעורה מלאת הגריז סותם הלבבות שמרפא דכאונות, החריף במידה הנכונה, וכמובן הבצק הדק שעליו הכל יושב בהצלחה.

גריזי

על הטעם המוצלח הזה היה קשה להתעלות, אבל בכל זאת, הזמנתי גם חצי "צמחוני". פיצה עם ארטישוק יצא לי לאכול פעם אחת בעבר באיסט ווילג' (אם התמזל מזלכם ואתם שם עכשיו, תזמינו, זה היסטרי!) והיה קל מאוד להתאהב ברעיון. אז לא חשבתי שאפשר לטעות בזה יותר מדי והקשבתי לעצת המלצרית למרות שרוחי אמרה לי ללכת על ערימת הפטריות שגם כן הייתה שם בתפריט.

אז ארטישוק לא היה יותר מדי, והחצי הזה היה פחות מוצלח מאחיו הבשרי, אבל עדיין לא רע ולא נורא. עוד קצת ארטישוק טרי ועוד טיפה זיתים היו מעשירים את הסלייסים הללו בהרבה ומי ייתן ומישהו בעל כוח ושררה קורא שורות אלו וייכנס לפעולה בנושא.

ביוש.

אז עכשיו יש גם פיצה גורמה בבאר שבע, ובקצב שדברים מופיעים כאן, הצורך לצאת מהעיר לסעודה טובה הולך ופוחת משבוע לשבוע. כן יירבו, ונאמר אמן.