16 בספטמבר, 2012
הכיכר החדשה, קופנהגן
משכתי את זה די הרבה זמן, אבל עכשיו נראה לי שזה סופי. פוסט אחרון ממסעותיי בדנמרק (אלא אם כן אצליח לאזור כוחות ולהשוויץ במאפים המדהימים שלהם בפוסט נוסף..). ביום האחרון שם חשבתי שהגיע הזמן לטעום מנה מקומית קלאסית, מה שבאופן מדהים לא עשיתי עד אז. בהמלצת כמה חבר'ה ידידותיים בהוסטל שבו שהיתי, שמתי פעמיי למסעדת Nytorv, הקרוייה על שם הכיכר בה היא נמצאת - הכיכר החדשה. ואומרים את זה נו-טורב. נו טוב.
 |
| נו-טוב. כמה רגוע. |
מלצרית חייכנית קיבלה את פניי, והזמינה אותי להתיישב איפה שאבחר, ואחרי צ'יטוט קצר התברר שהיא יהודייה בעצמה, ושמחתי לשמוע שיש קהילה יהודית לא קטנה בקופנהגן. ואז הזמנתי מנה עם בייקון. אירוני שכזה.
 |
| קלאסי. |
הפוגה קולינרית - מה המנה המקומית, אתם שואלים? אחד מהמאכלים שהדנים (ועמים נורדים נוספים) יותר ידועים בהם, נקרא Smørrebrød, או בתרגום חופשי - סנדוויץ' פתוח. לוקחים כמה פרוסות לחם איכותי (שיש בשפע, תודה לת'ור), קצת או הרבה חמאה משובחת, ואליהם מוסיפים שילובים שונים של דגים, עוף או חזיר עם ירקות טריים. זה על רגל אחת - ויקיפדיה תעזור לכם עם השניה.
בקיצור - הזמנתי סמורברוד עם סלט עוף ובייקון, והמתנתי דקותיים בקוצר רוח למנת הבייקון החצי-שנתית שלי. בינתיים התפנקתי על כוס קרלסברג שלרוב אני לא מחבב, אבל כשמייצרים את הבירה במרחק ארבעה רחובות ממך - כדאי לשתות ממנה.
 |
| חבל שאין רמקול של ריח |
סלסילת לחמים פרוסים ורכים הגיעה ואיתה גם התוספות - עגבניה, מלפפון וחסה, לצד סלט עוף במיונז (!) ופיסת בייקון קריספי מעל.
 |
| פנורמה-ish |
 |
| אוינק. |
 |
| הכי פשוט שיש על לחם שיפון |
 |
| קצת מורכב יותר |
מלבד סיוטי-מיונז שהתבדו אחרי כמה שעות, הארוחה הייתה טובה פלוס פלוס. האכזבה הכי גדולה הייתה החמאה מהפלסטיקון הקטן הזה שאני לא יודע איך קוראים לו. בחייאת, למה לא להגיש אותה בקערה? המחיר - לא יקר בטירוף עבור מסעדה מקומית איכותית - 79 קרונות - 54 שקלים, למנה משביעה אבל לא מפוצצת.
נפרדתי לשלום מידידתנו המלצרית הגולה, ותוך שעות בודדות נחתתי למציאות הפלאפל והטחינה. לא שאני מתלונן.
 |
| להתראות, יפה |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה