חומוס. וזה.

30 נובמבר, 2012

הכיכר בביאליק, באר שבע

עמוד ענן תם ונשלם לו מזה שלושה שבועות (or was it...?) וכצפוי חנוכה הגיע מלווה במבול של עבודות, מעבדות ושאר סופגניות שאילצו תקופת הדממה מסויימת - אך עד כאן. להחייאה ראשונית של הבלוג נבחרה ארוחת צהרי יום שישי פשוטה בבועת בן גוריון בבאר שבע, בחומוסייה המאולתרת-הכי-לא-מאולתרת שנתקלתי בה - או בשמה השני והקשה לביטוי - הוואסחביה. 

ממש ליד הכיכר, אחרי שתעברו את כל המדענים והגאונים שקיבלו סמטאות לא מוצדקות, לפני המספרה שהייתה פעם בית קולנוע וחנות הבגדים הכי זולה ברדיוס קילומטר, שוכנת הדירה שהתחפשה למזללה. ריחות השכונה והגברות הישישות שיסתובבו באיזור יוסיפו לכם לאווירת בית כשתגיעו לנגב מנה. אחד מהסודות של שכונות באר שבע הישנה..

כמו ילד אמיתי.

מתפריט כמעט רשמי תוכלו לבחור את חומוס תאוותכם אבל תאלצו להמתין לו בסבלנות. יש מבחר, ויש ידיים רומניות שעושות חומוס וסחוג כאילו בעליהן הגיע מצנעא על מרבד קסמים לפני ימים בודדים. אני בחרתי להסתכן וללכת על מנה עם פולים - לאתגר את מערכת העיכול זה משהו שאני כמעט תמיד מוכן לקחת עליי. וגם, זה נושא שיחה חם במיוחד בדרך כלל.

עד שהחומוס הגיע, אפשר היה להתרווח עם כוס לימונענע גרוס, שמעט ערק היה משפר אותה פלאים. צ'ייסרים של ערק עלולים להגיע לחיקכם פה ושם, אמצו אותם. זה בריא. וזה.

שתיתם פעם משהו ירוק שהיה לא בריא? או..שתיתם פעם משהו ירוק?

ולעניין. החומוס עצמו היה מעולה. אני לא מאוכלי החומוס הגדולים, אבל חומוס טעים זה חומוס טעים. חמים, מריח טוב ולא-כבד בעליל, יחד עם כל התוספות שתקבלו בכל חומוסייה עם חותמת, מכבדים לחלוטין את המעמד. הסחוג שהוזכר קודם לכן והגיע ליד היה עוד יותר טוב מהחומוס והחמיא לו בצורה מושלמת.

מבט ממעוף הזבוב

וחי לו חומוס עם פול

לסיכום פוסט הרענון הקצרצר - אם אתם בארשבעיים, או שנקלעתם בטעות לבירת ספורט המים העתידית של ישראל ביום שישי בצהריים, ממליץ על קפיצה לביאליק להתרשמות וטעימה. כנראה שלא תתאכזבו.

מאורע נדיר במחוזותיי

נסיים בגילוי נאות מפתיע (נוט) - הוזמנתי למקום על ידי התימניה האמיתית שמתגוררת שם, מַכָּרה זה מכבר - אבל החומוס עודנו חומוס וטעים בדיוק כמו שהיה טרם החשיפה המרעישה. אז שיהיה שבוע מוצלח ביותר לכולם, עד הפוסט הבא.