זוהו

22 אוגוסט, 2014
גורדון 17, תל אביב

איפשהו לקראת סוף [או תחילת] גורדון, עומד מבנה שחלקו התחתון נראה במבט ראשון כמו חנות קטנה ומטריפה. ציורי קיר בצבעים עזים,  דלתות עץ מתקלף, עיטורי טריפ אדווייזר שונים וכמה שולחנות מפוזרים במרפסת. רק באותו הבוקר שמעתי על המקום לראשונה מחבר, והחלטנו להמיר את החומוס של שישי בצהריים בארוחה צמחונית קרובה יותר לים.

חלל בית הקפה הוא אחד הכיפיים שתראו באזור, צבעוני וחי, לוחות גיר גדולים מצד אחד עם המנות המיוחדות ודוכן בית הקפה מהצד השני, ספות נמוכות בקיר אחד והמון שולחנות קטנים בשאר החלל. כל השולחנות היו תפוסים כשהגענו אבל תוך חמש דקות התפנה מקום ועברנו מהמרפסת החמה והלחה לחלל הממוזג יותר. 

Doesn't feel like Tel Aviv

ארוחת בוקר ראשונה שניסינו היתה ביצה מקושקשת [המון ממנה], על לחם בירה עמוס בריקוטה עם עשבים וזיתים, פלפלים קלויים ועגבניות מיובשות. הכמות היתה נדיבה ביותר, כאמור, והכל היה טרי מאוד. לחם הבירה היה מפתיע ודחוס, וטעמו היה קשה להגדרה, כמעט תוסס. הגבינה היתה שמנה ונהדרת, והביצים - היו ביצים. לא היה כאן שום טוויסט מטורף בעלילה והמנה הסתכמה בזה [ובסלט פשוט וטוב שהגיע יחד איתה - גזרים, כרוב ורוקט].

בסיסי אך טוב

קצת מזה וקצת מזה

המנה השניה היתה מעניינת קצת יותר. טאקוס מלאים בכל טוב - ביצים מקושקשות [בכמות מתונה יותר מאשר על הלחם, או לפחות כך זה הרגיש], תירס קלוי, תפוחי אדמה צלויים וסלסת-מנגו עם רוטב יוגורט וצ'יפוטלה. הכל היה ועדין מאוד, המנגו מפתיע מפעם לפעם בחמיצות שכזו, הטאקוס איפשהו באמצע בסקאלה של רכות-קרריספיות, נהדרים בכל ביס מחדש.

I got love in my tummy

כל אחת מהמנות הגיעה גם עם כוס שתיה, תפוזים קטן וסחוט במקום, או אייס קפה בצנצנצת בתוספת של חמישה שקלים. התמחור לא היה בשמיים אבל גם לא זול בכלל [52 לביצים ולחם הבירה, 50 לטאקוס, 5 לאייס-קפה].

האוכל היה טעים בסופו של דבר, ואם זה היה טיפה זול יותר יכול להיות שהייתי מגדיר את המקום כברירת המחדל החדשה לשישי בבוקר, אבל עד שזה יקרה - אני אחזור לשם מפעם לפעם לנסות איזו מנה חדשה ומעניינת.

מרקט

11 דצמבר, 2013
המלך ג'ורג' 31, תל אביב-יפו

מישהו אמר חורף? כולי תקווה למזג אוויר כזה פעם בשבוע או שבועיים, עם יותר שלג אם אפשר. יום של עבודה מהבית [התחמקות משלוליות אפשריות בדרך לעבודה בריביירה של ישראל] קרא לארוחה חורפית במקום קטן שאף פעם עוד לא שמעתי עליו עד לאותו הרגע. חבר לעבודה המליץ בחום - אז קפצנו.

תפריט שעתי

המקום די קטנטן וקל לחלוף על פניו כשממהרים לשוק או לסנטר או לכל אחד מהיעדים האחרים בסובב קינג ג'ורג'. מלא מדבקות על החלונות צועקות "אוכל זול! אוכל בריא!", אבל עדיין איכשהו לא באמת שמתי לב לזה עד עכשיו. מסביב אפשר לראות היצע גדול של מאכלים טבעוניים [ארטיקים זה הדבר העיקרי שתפס לי את העין], בפנים היה חמים מדי, אז מיד לאחר ההזמנה תפסנו שולחן ברחוב, עם רוחות הסופה המתעצמת סותרות את המרקים והתבשילים.

בחרתי ללכת על מרק השעועית והקבנוס, שנשמע לי כמו שילוב מנצח שאיכשהו עוד לא ניסיתי כמוהו עד היום. הצלחת [מרק קטן] הגיעה בגפה, ללא ליווי בצקי כלשהי, שלדעתי זה פספוסון. אפשר לזרוק איזה פרוסת לחם, גם אם מעלים את המחיר בשקל-שניים. המרק עצמו היה מוצלח והשילוב אכן היה פצצתי. הקבנוסים לא היו נדירים כמו שהיה אפשר לחשוב שיהיו, אז מגיע להם שאפו על הפרגון בחלבונים.

קבנוסי הפלא

איש הלגו ממשיך במסע

כמנה עיקרית בחרתי את האורז האסייאתי, וגם כאן היתה הצלחה רבה. המנות העיקריות במרקט בנויות על בסיס אורז [הרבה אורז] ותבשיל כלשהו מהתפריט הקבוע, כשאחד נוסף משתנה מיום ליום למיטב הבנתי. הכמויות, כאמור, מספקות ביותר. ה"תבשיל" האסייאתי מבוסס על המון גזר, יחד עם ג'ינג'ר, בצלים וצ'ילי [חריף או מתוק, לבחירה], יחד עם שומשום שחור, כוסברה [או פטרוזיליה. או כלום] והמון בוטנים מלמעלה. המנה די פשוטה, אבל לגמרי עושה את העבודה, ויחד עם המרק סוגרת את פינת ארוחת הצהריים בשקט.

בוטן מתוק בקרקס? אין לי קאפשיין טוב.

כל הפשטות המנצחת הזו, מניפה דגל נצחון עוד יותר גבוה עם תג המחיר [19 שקלים למנת האורז עם התבשיל, 17 נוספים לצלחת המרק], וזה לפני שהזכרתי את האופציה לעסקית [מנת האורז עם עשרה שקלים חדשים נוספים תתן לכם גם סלט ושתיה בצד]. מה מדד הזעתרן אומר? 7.

הפלוסים הגדולים הם המחיר היותר מהוגן והסיפוק של סוף הארוחה [עוד לא למדתם על הכלי הסטטיסטי המטורף שנקרא מדד הזעתרן? לא מבינים למה זעתר יותר גבוה מזעפרן? כל התיאוריה הלא כל כך מורכבת - כאן]. 

Winter is already here

ביוש.

חדר האוכל

16 אוקטובר, 2012
שאול המלך 23, תל אביב סיטי

לפני שבוע ימים חזרנו לספסל הלימודים. דוכני פנקייקים מיניאטוריים, תמונות מגנטים, בירות, ברדים וגלידות גרמו לעיכוב רציני בפוסט הנוכחי, כמו גם ההמולה של תחילת סמסטר והמירוץ אחר הקורסים הנכונים, ועכשיו הגיע הזמן לחזור שבועיים-שלושה אחורה ולהתעמק בארוחה שסגרה את הקיץ הארוך שעבר על עבדכם/מלככם (תלוי מה הקטע שלכם).

איזו סגירת מעגל טובה יותר לקיץ הזה מאשר חזרה לקרש החיתוך של עומר מילר והצוות שלו, רק בשינוי אדרת? אחרי פתיחת החופש ב'שולחן' הגיע זמנו של 'חדר האוכל' לתת מענה לקריאות הקיבה הריקה שלי.

מלוכלך בכאילו

במיקום עם פוטנציאל-ערב מטורף (שאני מניח שמתממש) במתחם הקאמרי והאופרה במרכז תל אביב, נראה שגם לצהריים לא צריך לדאוג. הגענו ברבע ל-1, המקום היה חצי ריק, ותוך 10 דקות התחיל להווצר תור בשמש הקופחת לממתינים הסבלניים. תכנון המסעדה לגמרי מחמיא לשם ולקונספט, עם שולחנות מאורכים שיכולים לאכלס קבוצות שונות של סועדים, כסאות פלסטיק קלים ומגניבים, סכומונים משותפים ואפילו תחתיות שנותנות הרגשה של לכלוך והמולה, אבל בצורה נקייה ושקטה. הקיבוץ אף פעם לא היה קרוב כל כך לעיר.

קיבוצוש

תפריט צהריים (או בשם הראוי הפסקת צהריים) מזכיר מאוד את אחיו הפאנסי מ'שולחן'. בתפריט מספר מחושב של מנות - לא קצת מדי כך שיש עוד את אופציית הגמישות וההפתעה, אך לא רחב מדי כדי לחסוך מאנשים כמוני הגעה מוקדמת לצורך קבלת החלטה. בחירה מבין שתי קטגוריות מחירים סבירות לחלוטין (59/69) תאפשר להנות ממנה ראשונה, עיקרית ושתיה קרה בשעות הצהריים.

דקה לאחר ההזמנה הגיע לחם ומלוויו הנמרחים בדמות ממרח חצילים קלויים ומשהו דמוי פסטו גס (וטעים). הלחם מוצלח ביותר ושוב דומה אם לא זהה לחלוטין לזה שמוגש ב'שולחן', כמו גם הממרחים. הלחם נשאר ללוות את כל הארוחה וחי בהרמוניה גם עם המנות שהגיעו לאחר מכן.

ליווי פריך

בתור מנה ראשונה נבחרה מנת הטבולה. בורגול וקצת ירוקים זה לא דבר שאפשר לטעות בו וכך באמת היה. פשוט, קליל וריחני. הדבר היחיד שהצטערתי עליו זה שלא הייתה כאן את הראשונה שאהבתי כל כך ב'שולחן'. וזו הפעם האחרונה שאני משווה בין השתיים!

ללכת על בטוח. מדי.

בשלב הזה של הארוחה המקום כבר היה גדוש והרגשת חדר האוכל התעצמה. מילה מהמלצרית שחולפת, משפט מהסבתות בשולחן ליד, ששון גבאי ממלמל משהו בקרבת מקום ודו שיח לוהט בין אב לבתו מתערבבים כולם לרעש רקע קבוע. שלוק מהלימונדה (ואף מילה על הרימונדה האלוהית מ'ש**חן'!!) הקרה עוזר להרגיע את המוח ולהתחיל לתת עבודה במנה העיקרית.

הימרתי על מנה צמחונית. נסיון העבר אמר שזה ההימור הקשה ביותר - בכל זאת, מסעדה והכל, לא נאכל חיה כלשהי? ועם זאת, עד אותו היום גם היה הימור בטוח ביותר - כל מנה צמחונית שהזמנתי מאז שזכור לי שאני מציק למלצרים במסעדות - הייתה תענוג. מה הפעם?

צמחוניים לא פראיירים

מרד התרד

גם הפעם. כיסוני תרד וריקוטה שהגיעו על מצע של קרם בצל, יחד עם אפונות רבות, שום ועוד בצל. האפונה המבריקה השתלבה בדיוק במקום עם קרם הבצל החמים ונתנה הרגשה של בית. המילוי גם הוא היה מעולה - ריקוטה ותרד שהתחתנו וחגגו את ירח הדבש שלהם בתוך כיסוני בצק. באמת יופי של מנה, עם כוכבית לידה. הבצק שהרכיב את המנה היה מחולק לשניים. בצק קצוות ובצק אמצע. הבצק באמצע, באיזור שבא במגע עם המילוי היה מושלם - נימוח, טעים ודק, כמו שאפשר לצפות. הקצוות לעומת זאת הזכירו יותר קשה של לחם. בצק שלא מבושל מספיק, לא לעיס ולא נעים לאכילה. אולי צריך לשים אמא כלשהי במטבח שתוריד את הקשה מהכל.

אוכלים אצל עומר מילר? חובה תמונה מהאינסטה

נגמרה הארוחה. נגמר החופש. חזרה לשגרה של לימודים. זו השנה האחרונה שלי לקרוע את באר שבע (כן כן) כמו סטודנט ממוצע, אז צפו פגיעה מהדרום, כל עוד לא יפגע בנו כלום קודם לכן. אולי שנה הבאה כבר אקרע את תל אביב לייק א בוס.

שנה מוצלחת וטעימה :)