8 מאי, 2013
בוגרשוב 8, תל אביב
בדפדוף קטן אחורה, גיליתי שלא נהניתי מעסקית בתל אביב מזה חצי שנה ויותר - מאז חדר האוכל באוקטובר נטול הדאגות. כל החורף עבר חלף, ותחילת מאי הביאה איתה את העסקית התורנית - בבית התאילנדי שליד הים.
הגעתי לשם בעקבות המלצה על ה"תאילנדית הכי טובה", אבל מראש אומר שלא אוכל להגיד אם זה נכון או לא - פשוט כי לא אכלתי באף תאילנדית אחרת. בחוץ - תור של חצי שעה בקלות, שהוביל להתפשרות על שני מקומות על הבר וכניסה למיזוג הלא-תאילנדי שבפנים. לתאילנד אני אגיע אולי מתישהו בעשר השנים הקרובות, אבל בינתיים העיצוב הצליח ליצור אווירת קופיפי במוח, עם בר הבמבוק קירות הבמבוק ותקרת הבמבוק. נחשו ממה עשויים הצ'ופסטיקס? סתם נו.
העסקית שמציעים החברים בבית בנויה ממנה ראשונה, עיקרית ושתיה, במחיר העיקרית. העיניים מיד פנו לצד האורז של התפריט - ובמהירות נשארתי עם מנת העוף עם קשיו, ואני מצטט: "גאי פאד מט ממואנג". עוד נחזור למנה הזו, אבל בואו נתחיל בהתחלה - היא מנת האגרולים.
שני אגרולים, די קטנים, הממולאים באיטריות שעועית ונבטים, מגיעים לצד רוטב חמצמץ-מתקתק (שלא תתבלבלו - ממש לא רוטב חמוץ-מתוק-אדום-זוהר), לפתיחת התיאבון. אגרולים בקלות יכולים להפוך מהכיף הקריספי שהם אמורים להיות לגליל ספוג ומת מבפנים - אבל לא זה המקרה. זוג פריך ביותר - לא רטובים ומבאסים אלא חיוניים ומלאי חיים מבפנים. נאגלואה!
קדימה לעיקר. קערה עם כמות סבירה ביותר של אורז נחתה לידי, ומיד אחריה צלחת ענק גדושה במיוחד. כשאני אומר ענק, אני מתכוון לענק. על הסופר-טנקר שמעתם? כן, ההוא מהשריפה בכרמל. אז שלושת הטייסים שלו היו יכולים להיות שבעים מהדבר הזה. או לחילופין תריסר תאילנדים בשדות של הנגב המערבי. חתיכות עוף בבלילה (לא באמת שניצלים, וטוב שכך), פטריות, כרוביות, בצלים וקשיו קשיו קשיו.
כל מה שהרכיב את המנה היה טוב, לא עילוי מעולם אחר אבל לגמרי טעים ועשוי, בדומה לאגרולים, במידה הנכונה. לעניות דעתי שני אנשים בגירים וחסונים יכולים להסתפק בעיקרית עצומה אחת, בטח ובטח כשהיא מגיע גם עם ראשונה, ככה על הדרך. מיותר לציין שגם עם עזרה חיצונית, לא הצלחתי לסיים את הערימה הסיאמית שהוגשה לי.
לסיכומון - מנת ענק בשישים ושמונה שקלים חדשים, יחד עם שתיה קלה ומנה ראשונה, לגמרי שווה את המחיר בהסתכלות של שני אנשים וגם לאלה מכם שמתכוונים לקחת טייק אוואי את השאריות. אחלה אוכל, קצת עמוס, קצת הומה, אבל טעים וחביב עם מגוון די גדול של הצעות. עוד אחזור.
יש נ.ב! אמנם באוכל עסקינן, אבל תמיד אפשר להכניס מילה על עוד דבר טוב ורלוונטי. סרט שאין לי מושג מה שמו בעברית, אבל בלשון עם זר הוא נקרא The Impossible והוא מספר סיפור של משפחה מערבית שנקלעה לצונאמי שפגע בתאילנד לפני שנים בודדות. עצמתי בטירוף וסצינות שלא היו מביישות את במאי ארמגדון. וזהו.
 |
| מסתתרת לה כאן בתמונה |
הגעתי לשם בעקבות המלצה על ה"תאילנדית הכי טובה", אבל מראש אומר שלא אוכל להגיד אם זה נכון או לא - פשוט כי לא אכלתי באף תאילנדית אחרת. בחוץ - תור של חצי שעה בקלות, שהוביל להתפשרות על שני מקומות על הבר וכניסה למיזוג הלא-תאילנדי שבפנים. לתאילנד אני אגיע אולי מתישהו בעשר השנים הקרובות, אבל בינתיים העיצוב הצליח ליצור אווירת קופיפי במוח, עם בר הבמבוק קירות הבמבוק ותקרת הבמבוק. נחשו ממה עשויים הצ'ופסטיקס? סתם נו.
 |
| ערק בבמבוק |
 |
| Holy Ramayana! |
 |
| זה נראה הרבה יותר משעמם ממה שזה באמת. באמת. |
שני אגרולים, די קטנים, הממולאים באיטריות שעועית ונבטים, מגיעים לצד רוטב חמצמץ-מתקתק (שלא תתבלבלו - ממש לא רוטב חמוץ-מתוק-אדום-זוהר), לפתיחת התיאבון. אגרולים בקלות יכולים להפוך מהכיף הקריספי שהם אמורים להיות לגליל ספוג ומת מבפנים - אבל לא זה המקרה. זוג פריך ביותר - לא רטובים ומבאסים אלא חיוניים ומלאי חיים מבפנים. נאגלואה!
קדימה לעיקר. קערה עם כמות סבירה ביותר של אורז נחתה לידי, ומיד אחריה צלחת ענק גדושה במיוחד. כשאני אומר ענק, אני מתכוון לענק. על הסופר-טנקר שמעתם? כן, ההוא מהשריפה בכרמל. אז שלושת הטייסים שלו היו יכולים להיות שבעים מהדבר הזה. או לחילופין תריסר תאילנדים בשדות של הנגב המערבי. חתיכות עוף בבלילה (לא באמת שניצלים, וטוב שכך), פטריות, כרוביות, בצלים וקשיו קשיו קשיו.
 |
| כי אין על מבט-על |
יש נ.ב! אמנם באוכל עסקינן, אבל תמיד אפשר להכניס מילה על עוד דבר טוב ורלוונטי. סרט שאין לי מושג מה שמו בעברית, אבל בלשון עם זר הוא נקרא The Impossible והוא מספר סיפור של משפחה מערבית שנקלעה לצונאמי שפגע בתאילנד לפני שנים בודדות. עצמתי בטירוף וסצינות שלא היו מביישות את במאי ארמגדון. וזהו.
 |
| מטורף. |
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה