ברלין ברלין, חלק ב'

בהמשך לפוסט הקודם על עיר החטאים הראשית, יצא לי לנסות, במקרה לגמרי, עוד שני מקומות וייטנאמיים במהלך השהות בברלין מלבד קוקו שהוזכר לפני כן. בכל אחד מהמקרים המנות היו פשוט נהדרות, ואני מצטער שלא כתבתי באותו רגע קצת, כי אני לא זוכר יותר מדי מידע. מסעדה אחת נקראת Good Morning Vietnam, וגם היא היתה במיטה. שם ניסיתי את הברווז ברוטב קארי קוקוס, והתענגתי על כל רגע. מנה גדולה למדי, במחיר סביר ביותר [סביב ה-25 שקלים] ואווירה מסעדתית, בניגוד לרוב המקומות שהרגישו יותר פאסט-פודיים.

מסעדה נוספת, שכן היתה מסעדתית אבל הגעתי אליה בלחץ זמן של חצי שעה לפני רכבת חשובה, היתה קום-וייט Com Viet. ממוקמת כלל לא רחוק מאלכסנדרפלאץ, המסעדה הקטנה נפתחה ב-12 בצהריים, ותוך מספר דקות כבר התמלאה לגמרי. שימו לב שיש דיל צהריים שאני גיליתי רק לאחר שיצאתי, ובו אתם מקבלים גם שתיה בכיף עם המנה שלכם. קלמרי גדול עם נבטים על גבי אורז לבן, היו פיקנטיים במידה בדיוק, והמנגו-לאסי שהזמנתי לצד זה [טעות חיי, כל החלב הזה] היה טרי כשנעשה מול עיניי והיה טעים כמו אחד כזה על החוף בהאלונג ביי [לא הייתי אף פעם, אל תשפטו אותי].

מלבד כל הוייטנאמי הזה, גם פיליפיני וקוריאני אפשר למצוא ברזומה שלי בברלין. את הפיליפינית לא תיעדתי כמעט כלל, ומלבד זה שעובר אורח נדרס מולי בזמן הארוחה וכן ששם המסעדה הוא AYAN, אני לא זוכר יותר מדי.

כל זכרונותיי ברזולוציה נמוכה

הקוריאנית בקרויצברג, Angry Chicken שמה, היתה פנטסטית ופשוטה. גם לא נדרס שם אף אחד בזמן שישבתי מול חלון הראווה, שזה בכלל כיף, אם כי מוריד עניין במידת מה.

באנגרי צ'יקן, תוכלו למצוא, באופן מפתיע, עוף. עוף מטוגן בבלילת קמח עם תיבול ורטבים פיקנטיים עד חריפים, וגם מתקתקים אם מתחשק. הלכתי על העוף בקינמון וסוכר, ונהניתי מכל רגע, למרות שאני מאלה שאף פעם לא יזמינו בKFC את הבאקט על סוגיו השונים. העוף היה טעים והציפוי עוד יותר, הצ'יפס היה מוצלח למדי, וכאמור בכל מקום שתהיה פריץ-קולה אני אהיה מבסוט.

אהבה בקערת נירוסטה

אני מודה שמעבר לקאריוורסט המזדמן לא יצא לי לנסות הרבה אוכל גרמני "אותנטי", אם דבר כזה עדיין ניתן בכלל להגדרה בברלין של ימינו, אבל מדריכה אחת שנראיתה אמינה ולא ממליצה-על-סמך-הוראות-הנהלה, נתנה לי המלצה למסעדה מקומית שהיא בעצם מעדנייה, המציעה אוכל גרמני של פעם, פשוט ונטול משחקים, בפרידריכשיין. אז ברור שמיהרתי לשם, תוך כדי קניית שלוש פריץ-קולה בדרך.

המסעדה, דומקה Domke שמה, נמצאת על אחד הרחובות הראשיים בשכונה, והסועדים בה נראה כאילו הם בהפסקת צהריים מסלילת כביש או הקמת תחנת כוח לכל הפחות - חברה גדולים וחזקים, גרמנים בכל מובן אפשרי [כמעט השתמשתי במילה טהורים, אבל אז נזכרתי בדברים], מה שחיזק אצלי את התחושה שזה מקום שאני אשמח לנסות אותו.

הזמנתי בולט מבשר לבן לצד כרוב אדום חמוץ ותפוחי אדמה נטולי טעם. המחשבה הראשונה שעברה לי בראש כשטעמתי את העסק היתה "אוקיי. אז בגלל זה יש פה דונרים בכל מקום". הרבה זמן לא היה לי משהו תפל כל כך בפה, וכבר ממש השתוקקתי לפתוח עוד פריץ-קולה. אבל אז לקחתי ביס נוסף, הפעם עם הרוטב שכיסה את תחתית הצלחת, והתמונה השתנתה. הכל קיבל טעם עשיר, שהדבר הראשון שאני חשבתי עליו כשניסיתי אותו היה סעודת חתונה במשחקי הכס [עם עדיפות לכזו שאינה אדומה]. טעם של פעם, מלא בתת-טעמים שלא ידעתי לפענח, והרגשת בוסט אנרגיה ומצב רוח בסוף הארוחה. היה כיף.

דומקה, פרידריכשיין

שוק [או סוג של שוק בעצם] שהיה אחד המעניינים שנתקלתי בהם עד כה היה בדרום פרידריכשיין, ממש על הנהר. כשנכנסים למתחם, שנקרא YAAM [שזה Young African Art Market], עוברים לספירה אחרת. קריביית, עם רגאיי ברקע [ואף מילה על רגאטון], הרבה אופציות של ממכר-סמים וממכר-מזון, קריביי או אפריקאי, בעיקר. לצערי הגעתי לשם לא הרבה יותר מדי אחרי ארוחת צהריים שניה [דומקה] אז טעמתי קצת ממש. ניסיתי דג לבן [ג'ה רק יודע איזה דג זה היה] עם צ'יפס פלאטנוס, וקצת התאכזבתי, אבל יצאתי עם תחושה שכמעט כל דבר אחר שם היה יכול להיות מוצלח יותר. ממליץ מאוד לבקר.

יא מאן

אני אסיים בכמה מילים על המקום שהתברר כמועדף עליי בברלין, לפחות מבחינת בשר והמבורגרים. בורגרמייסטר, כפרה עליו. במרכז קרויצברג, ליד התחנה של קוטבוסר טור, יושב לו הסניף הזה של המייסטר ומכין המבורגרים עילאיים בטירוף. המבורגר צ'ילי עם חלפיניו, גבינת צ'דר ובייקון היו ההעדפה שלי שם, כשמיותר כבר לציין שהמחיר מגוחך ומגרד את עד העצם אקספרס מלמטה. לחמניה אגדית, בשר טרי ועסיסי, גבינה מושלמת, שירות לעניין, זמן הכנה מהיר, המזללה האידאלית לכל קרינבור בנמצא. בורגרמייסטר זוכה לתואר "המקום היחיד שחזרתי אליו אחרי שניסיתי פעם אחת" ובצדק.

בורגרמייסטר

תעשו לכם טובה, סעו לברלין ותאכלו בחוץ. לא תצטערו.

ברלין ברלין - חלק א

יוני 2016

ברלין

שנתיים כמעט עברו מאז שפרסמתי פה לאחרונה, ובזמן האחרון כמה חברים ואנשים רחוקים יותר שאלו אותי למה הפסקתי ומתי אני חוזר לכתוב קצת. אז הנה הגיעה לה הזדמנות מושלמת, של הפוגה קצרה [או ארוכה, בתכל'ס] בחו"ל, ועם הרבה מקומות מעניינים ומוצלחים שדגמתי עם עוד חבר [ספוילר - המבורגר הולכת להיות מילת מפתח]. אז הנה כמה היילייטס מהעיר האדירה הזו, שכמעט הפכה לעיר הבאה שבה ארשם כתושב.

ביום הראשון נחתנו בשעת ביניים שכזו - מוקדם מספיק כדי לא ללכת לישון או לצאת לשתות מיד, אבל מאוחר מספיק כדי לפספס את אינסוף סיורי החינם והאטרקציות הברורות מאליהן. כפתרון, בחרנו לשוטט לנו באזור שונברג [כשהמטרה היא מזון ואז קינוח בKaDeWe] ומזללה צבעונית במיוחד ביציאה מתחנת ויטנברגפלאץ Wittenbergplatz בשם דולורס משכה את תשומת לבנו ומיהרנו פנימה לאכול, אחרי עוד טיסת לואו-קוסט נטולת מזון מטוסים.

Dolores Burritos - רשת מזון מהיר מקסיקני שנדמית כחביבה מאוד על הברלינאים. התפריט מזכיר מאוד תפריט תל אביבי [אולי שילוב של Xoho ו-Mex&Co] עם אופציות טבעוניות בשפע ואפשרות להרכיב מנה משלך. בחרתי במנה של שלושה טאקוס רכים, במילוי ירקות שונים, עם גבינה מגורדת ובצל מוחמץ ורוד. כל זה הגיע עם סלסה ורדה מוצלח מאוד, ושמנת חמוצה, וכמובן שאם כבר ארוחה ראשונה בברלין, לקחנו גם קלאב מאטה להחליק את הכל פנימה.
תחילה, נראה היה לי שהכל הולך להיות מעולה ומוצלח ואז הרמתי את אחד הטאקוס, ועולמי קרס, כמו גם הבצק הרך. מרוב נוזלים ורוטב הכל נקרע בן רגע, והארוחה, שמבחינת טעם היתה כלל לא רעה, הפכה לאתר טבח טבעוני שמקסיקנים לא היו יכולים להביט עליו.

מהטראומה והידיים המלוכלכות נמלטנו לתוך הKaDeWe [או מעכשיו - קד"וו. כי ככה החלטתי] לדגום קינוח או שניים שציפורים רבות לחשו לנו לגביהם. עליה מפרכת למעלה בהמון מדרגות נעות [למזלנו מצאנו את המעלית בדרך למטה] הובילה לקומת מעדניות עצומה עם נקודות שונות שבהן גם אפשר להתיישב ולאכול או לשתות תה ציילוני כזה או אחר.

מעדניות - המחשה.

בחרנו שתי עוגות שחשבנו שיאזנו מעט אחת את השניה - עוגת פירות יער על שלוש שכבות של בצק פריך, וכן עוגת שוקולד מריר שאני לא יודע יותר מדי פרטים עליה, מלבד העובדה שהיו שם כמה דפי זהב לקישוט. שתי העוגות התבררו כמתוקות בטירוף אבל מעולות. עוגת פירות היער גם מעט חמצמצה, ושתיהן יחד הצריכו כמה כוסות מים טובות לאחר מכן. כך או אחרת, בהחלט מומלץ לעלות לקד"וו ולטעום כאוות נפשכם ואינסולינכם.

לפני.

לפני הסוף

כמו שאולי אפשר היה להסיק מהספוילר הלא-כל-כך-מעודן בתחילת הפוסט, אכלנו המבורגרים בברלין. הרבה מהם. מערכת היחסים שלי עם המבורגרים די דומה למערכת בחירות בשנים האחרונות - חושבים שהולך להיות שינוי גדול - ואז הכל נשאר אותו הדבר. אז כך גם המבורגריי - אני חושב שמיציתי ולא יכול לאכול יותר המבורגר נוסף - ואז מגיע ההמבורגר ואני לא מבין איך בכלל העליתי על דעתי דבר כזה.

הרבה הגיע לאזניי על The Bird המפורסם כל כך - אבל נתחיל דווקא מהמבורגריה קטנה יותר שהגענו אליה [כמו אל המון מסעדות אחרות, אגב] דרך אפליקציה חדשה של גוגל שנמצאת כרגע בבדיקה - ולגמרי הוכיחה את עצמה מבחינתי. המקום נקרא Tommi's Burger Joint ונמצא במיטה [לא הרהיט, השכונה].

חלל קטן בפנים, בו נראה שכל מי שיושב לובש שחור [או שזה בעצם בכל ברלין?], ובחורה היפסטרית למראה עומדת בקופה וממתינה להחלטתנו. ההמבורגר הקלאסי נבחר, בתוספת גבינה כמובן, לצד סלסלת צ'יפס ומלא רטבים.

אז נתחיל מהשלילי - הצ'יפס היה סתמי לחלוטין. נטול מלח, נטול קראנץ' חריג, נטול אופי. שימש בעיקר כממלא מקום. השינוי חל ברגע שהרטבים נכנסו לתמונה - עמדת הרטבים היתה עשירה ביותר וכללה דברים שאני לא יודע אפילו איך לתרגם. מרוטב מיונז-חזרת, למיונז-קארי, צ'ילי, ברביקיו עשיר, ובצלים קלויים. כל אלה הקפיצו את כל העסק כמה רמות למעלה. ההמבורגר עצמו היה מעולה - לא גדול מדי [להערכתי סביב ה-150 גרם], עסיסי למדי ועשיר בטעמים.

חלום חיי.

עוד באותו היום הגענו גם למזללונת קטנה וחביבה ממש ליד החדר ששכרנו מפאצה, פרילנסרית מגניבה עם דירה אדירה במיקום מושלם. המזללה, קוקו שמה [CoCo], וייטנאמית ברמ"ח איבריה ועינייה המלוכסנות. הבנות במסעדה מציעות באן מי בקונסטלציות שונות, כאשר אני בחרתי לנסות את זו עם בטן החזיר שכבר הוכיחה לי בעבר שנועדנו זה לזו בביקוריי הרבים בטראק-דה-לוקס.

שלמות בבגטונים.

הכריך היה פשוט על סף שלמות. באגט בינוני ופריך מבחוץ ורך מבפנים, בשר שעשוי נהדר, ירקות חמוצים מושלמים והכל מרגיש טרי מאוד ועולה בערך 20 שקלים [לא זכור לי כבר מה המחיר של הבאן-מי בהאנוי בלילינבלום, לדעתי סביב ה-38 שקלים, אבל הגרסא הזו ניצחה פשוט בכל פן אפשרי, לא רק המחיר].
כאן גם גילינו את המשקה הקל האידאלי - אם תרצו הקריסטל המקומי - גרסת ההצלחה. זה נקרא Fritz-Limo וזה פשוט ממכר. יש טעמים רבים, המוצלח ביותר שאני טעמתי היה המלונדה - לימונדה עם מלון, מוגז כמובן, ומרענן כמו משב מזגן באוגוסט התל אביבי.

בין כל הארוחות שהיו כל יום, כמובן שיש זמן גם לדחוף נקניקיה או שתיים. שיטוט בערך בכל פינה תיירותית יניב לפחות שני דוכני נקניקיות ניידים ביורו וחצי, שזו אחלה דרך להשלים פערים, אם במקרה חסרים לכם חלבון, שומן, או חרדל בגוף.

אמנות דחיפת הנקניקיות

ביום ראשון בצהריים היתה לנו הזמנה שעשיתי חודשיים [!] מראש לבירד המיתולוגית, ליד מאואר פארק. הגענו והתיישבנו בזריזות, אבל להזמנה לקח בערך חצי שעה להגיע. עד שזה קרה, נרגענו מהחום עם ג'ינג'ר ביר שהיתה להיט מעולם אחר - מתוקה-מרירה-מושלמת שכזו.
ואז הגיע ההמבורגר. מלא גרמים [250?] של בשר בקר, עם ערימה של חברים עליו - מוצרלה, בייקון, פטריות ובצל מטוגן, עם צ'יפס שנראה נורא אבל היה טוב ביותר. כל העסק היה עצום ומשביע מן הסתם, אבל גם איכות הבשר, וכל מה שהגיע איתו, היו פשוט מעולים. שילוב הטעמים עבד היטב, וגרם לי לתהות למה לא משתמשים במוצרלה על המבורגר לעתים תכופות יותר, עם או בלי בייקון [עדיף עם, כמובן].

תנאי תאורה קשים, עמכן הסליחה.

עם זאת ולמרות הכל, אני חושב שההייפ סביב המסעדה הזו פשוט מוגזם לחלוטין. מחירים גבוהים ביחס למה שמסביב, כמות עצומה [שלי אישית זה פשוט לא עושה את זה] וזמן המתנה משוגע, פשוט לא שווים את זה. אני אחזק גם עם הטיעון הבא - אם זה ביום ראשון - שוק הפשפשים והאוכל קורה מטר משם בפארק, ופשוט חייב ללכת לנשנש שם בכמה דוכנים במקום להסתפק בהמבורגר עצום אחד.

אנחנו כמובן עשינו גם את זה וגם את זה וטעמנו גם כמה כדורי שוקולד הנד-מייד, וופל בלגי אחד תמים ואיזה שטרודל לח וחמים.

משחקים בכדורי שוקולד בשוק

עוד יומיים-שלושה גם החלק השני יהיה כאן, מילה של גיא. סטיי טיונד אם אתם בקטע של אסיאתי, המבורגר עוד יותר טוב ובקטע שלי xo

בראנץ' פלאוליתי

23 אוגוסט, 2014
תל אביב

אז השאלה המתבקשת הראשונה היא – מה זה פאלאו [דיאטה פלאוליתית, או במקור Paleo diet]? על דיאטת אנשי המערות שמעתי בעבר הרחוק באיזו כתבה אקראית באולפן שישי ולפני כמה שבועות עלה המושג Paleo בבראנץ' שבת כלשהו, עם אתגר רציני – לעשות את הבראנץ' הבא בסימן Paleo. אז הרעיון הוא פשוט – לאכול מה שבני אדם אכלו לפני המהפכה החקלאית – בשר, דגים, ביצים, פירות וירקות העונה ואגוזים שונים. יש גרסאות מחמירות יותר ופחות, שכוללות גם חלב, גבינות ודגנים מסויימים.

הרבה דעות יש על הדיאטה הזו, וכמה מחקרים כבר נעשו כדי לקבל מושג מדעי יותר האם זה מועיל או מזיק. אז בין תוצאות המחקרים הללו נראתה ירידה ברמות הסוכר בדם, ירידה בכולסטרול [הן הHDL- והן ה-LDL] וירידה קלה בלחץ הדם. רוב המקרים שבהן הדיאטה נמשכה לאורך זמן גם הובילו לירידה במשקל, אבל הרעיון הוא לאו דווקא זה, אלא פשוט שינוי התזונה לדברים שאנחנו אמורים לאכול, היסטורית.

אז ניסינו ליישם את הרעיון, וזה כמעט עבד. אז הנה כמה רעיונות לארוחת בוקר פלאוליתית, לאלו מכם שמחליטים לנסות משהו חדש.

קיש נטול-קראסט – ירקות פרוסים דק, כמעט מכל סוג שאתם יכולים לחשוב עליו [במקרה הזה, גזרים וקישואים], עם כמה ביצים טרופות היטב ותבלינים לפי הטעם הטוב. מסדרים הכל יפה יפה בתבנית וזורקים לתנור לכ-30 דקות, או עד שהבלילה מפסיקה לרקוד.

פנקייקי-ריזוטו – נכנס תחת קטגוריית הפלאו-לייט [אורז הוא דגן בן דגן בסופו של דבר]. מה עושים? הכינו ריזוטו [אורז דביק אחר יהיה גם לגיטימי] עם אילו תוספות שתרצו – בצל ירוק, עירית, פטריות וכן הלאה. אחרי שהאורז יתקרר מעט, תוסיפו לו ביצה או שתיים, וערבבו היטב. הדרך מכאן לפנקייקים עסיסיים קצרה מאוד. אם אתם מצב-רוח חוטא – אפשר לגרד קצת פרמז'ן או אלטרנטיבה אחרת שתשפר את האווירה. 

One for the shot

שקשוקייקון. נכון שקשוקה? אז היא פלאו בפני עצמה. איך אפשר להפוך אותה לקצת יותר מעניינת? בשר. אני בדרך כלל הולך על קבנוס פשוט כלשהו, אבל בייקון התברר כאלטרנטיבה יקרה וטעימה יותר. מה שצריך להקפיד עליו לפני שזורקים את הבייקון פנימה הוא לטגן את הבייקון עד שיהפוך מעט קריספי אחרת הוא יהפוך לרך וספוג כשהוא ישקע

בנוזלי השקשוקה.

שניצלים בלי פירורי לחם – כמו כל שניצל אחר שאתם מכירים, רק עם קמח שקדים וקמח קוקוס. אין הרבה מה להוסיף, חוץ מזה שזה יוצא טעים באופן מפתיע.  

עגבניות אפויות ממולאות. אכן, מנה מוזרה ביותר, אבל כל כך פשוטה להכנה. קחו עגבניות, חתכו להן את החלק העליון, רוקנו את התוכן, והוסיפו ביצה אחת לכל עגבניה. אם עוד לא קניתם את העגבניות, אז נסו לבחור את הגדולות שבהן, אחרת יקרה מה שקרה לנו, ושליש מהתוכן יישפך החוצה. תיבול קל ואפייה של 30-40 דקות, ותקבלו את התוצר הנאה הזה.

נשמע שדיאטה פלאוליתית לא קשה מדי לשמירה. בגדול צריך לוותר על לחמים, מאפים ומוצרי חלב. עוד לא החלטתי אם אני רוצה באמת לנסות את זה לתקופה, אבל גם אם כן – האופציות רחבות והרעיונות אינסופיים. אם בא לכם לקרוא עוד קצת, תוכלו להכנס לאחד מהלינקים האלה - מדע ופלאו, מידע כללי על פלאו, כתבה מעניינת מNerdfitness, וגם כתבה אחת ובודדה מטמקא.

Aaaaand - scene

זוהו

22 אוגוסט, 2014
גורדון 17, תל אביב

איפשהו לקראת סוף [או תחילת] גורדון, עומד מבנה שחלקו התחתון נראה במבט ראשון כמו חנות קטנה ומטריפה. ציורי קיר בצבעים עזים,  דלתות עץ מתקלף, עיטורי טריפ אדווייזר שונים וכמה שולחנות מפוזרים במרפסת. רק באותו הבוקר שמעתי על המקום לראשונה מחבר, והחלטנו להמיר את החומוס של שישי בצהריים בארוחה צמחונית קרובה יותר לים.

חלל בית הקפה הוא אחד הכיפיים שתראו באזור, צבעוני וחי, לוחות גיר גדולים מצד אחד עם המנות המיוחדות ודוכן בית הקפה מהצד השני, ספות נמוכות בקיר אחד והמון שולחנות קטנים בשאר החלל. כל השולחנות היו תפוסים כשהגענו אבל תוך חמש דקות התפנה מקום ועברנו מהמרפסת החמה והלחה לחלל הממוזג יותר. 

Doesn't feel like Tel Aviv

ארוחת בוקר ראשונה שניסינו היתה ביצה מקושקשת [המון ממנה], על לחם בירה עמוס בריקוטה עם עשבים וזיתים, פלפלים קלויים ועגבניות מיובשות. הכמות היתה נדיבה ביותר, כאמור, והכל היה טרי מאוד. לחם הבירה היה מפתיע ודחוס, וטעמו היה קשה להגדרה, כמעט תוסס. הגבינה היתה שמנה ונהדרת, והביצים - היו ביצים. לא היה כאן שום טוויסט מטורף בעלילה והמנה הסתכמה בזה [ובסלט פשוט וטוב שהגיע יחד איתה - גזרים, כרוב ורוקט].

בסיסי אך טוב

קצת מזה וקצת מזה

המנה השניה היתה מעניינת קצת יותר. טאקוס מלאים בכל טוב - ביצים מקושקשות [בכמות מתונה יותר מאשר על הלחם, או לפחות כך זה הרגיש], תירס קלוי, תפוחי אדמה צלויים וסלסת-מנגו עם רוטב יוגורט וצ'יפוטלה. הכל היה ועדין מאוד, המנגו מפתיע מפעם לפעם בחמיצות שכזו, הטאקוס איפשהו באמצע בסקאלה של רכות-קרריספיות, נהדרים בכל ביס מחדש.

I got love in my tummy

כל אחת מהמנות הגיעה גם עם כוס שתיה, תפוזים קטן וסחוט במקום, או אייס קפה בצנצנצת בתוספת של חמישה שקלים. התמחור לא היה בשמיים אבל גם לא זול בכלל [52 לביצים ולחם הבירה, 50 לטאקוס, 5 לאייס-קפה].

האוכל היה טעים בסופו של דבר, ואם זה היה טיפה זול יותר יכול להיות שהייתי מגדיר את המקום כברירת המחדל החדשה לשישי בבוקר, אבל עד שזה יקרה - אני אחזור לשם מפעם לפעם לנסות איזו מנה חדשה ומעניינת.

פורט 19

1 אוגוסט, 2014
שלמה המלך 2, תל אביב

לפני כמה ימים חברה שהרחיקה לאוסטרליה פרסמה לי בפייסבוק כמה תמונות וקישור למקום חדש שנפתח במרחק יריקה מדירתי הצנועה וגירתה לי את שלפוחית הטעם. פורט 19, בית ממכר נקניקיות, כפי שהם מגדירים את עצמם, מבית היוצר של אלן טלמור [שבכנות, לא הכרתי אותו לפני כן].

החלטתי לגאול את תהיות חוש הטעם שלי ולקפוץ לביקור בהזדמנות הראשונה, וזו הגיעה בדרך לים ביום שישי בצהריים. הגעתי כשבאמתחתי מגבת, מים ואמריקן אקספרס בלבד. למה זה מעניין מישהו? כי מיד לאחר שהזמנתי והתכוונתי לשלם, התברר לי שלא מקבלים שם את האמקס היפהפה שלי. התכוננתי כבר לבאסה רצינית, אבל אלן והבחור הנוסף מאחורי הקופה אמרו לי תוך אלפית השניה – אל תדאג, שב תאכל ותשלם לנו בהזדמנות. מהרגעים הקטנים והיפים האלה שיש אמון באנשים.

המקום קטן מאוד וחמוד מאוד, עם צנצנות חמוצים משונים [אני נשבע שיש שם נקניקיות מוחמצות] ליד אחד הקירות, ויטרינת נקניקיות בצמוד לדלפק הקופה, שולחנות גבוהים וקטנים בפנים, ושולחנות נמוכים ומאורכים בחוץ.

Jar of hearts

בחרתי ללכת על עסקית עם נקניקיה אירית, שעלתה על הפלטה לטיגון בן רגע וכ-7 דקות אחר כך כבר ישבה בתוך לחמניה [נהדרת] יחד עם כרוב-לא-כבוש, מיונז וחרדל, השילוש הקדוש שלי כשזה נוגע לנקניקיות בלחמניה. כל זה הגיע עם קרטון צ'יפס בגודל בינוני ושתיה קלה בדמות בקבוק-זכוכית של קולה. מה צריך יותר מזה בחיים?

הנקניקיה היתה מכובדת בגודלה, וטעימה מאוד, מבשר טלה ובקר, עם גרעיני כוסברה וג'ינג'ר בפנים. הקצוות היו שרופים מדי לטעמי והאמת, מעט הורידו לי, אבל כל מה שהיה בין לבין היה נהדר – בטעם, בריח ובמרקם. לצד אלו היה כאמור הצ'יפס. הכי התבקש בעיניי היה להשוות אותו לדוכן ממכר הנקניקיות השני האהוב עליי – ויטרינה. על צ'יפס שלהם כבר פטפטתי מתישהו, אז אני רק אשווה בכמה מילים: אין מה להשוות. עם כל הרצון הטוב, הצ'יפס בפורט עדיין רחוק שנות אור משלמות החצי-חצי בויטרינה ויש לאן להשתפר.

שורה תחתונה, המחיר לא זול אבל גם לא ממש יקר [46 לעסקית הכוללת נקניקיה בלחמניה, צ'יפס ושתיה קלה; 29 לנקניקיה בלבד], אנשים אדיבים ונהדרים מאחורי הדלפק ולפניו ונקניקיות טעימות במיוחד במיקום הכי מרכזי שיכול להיות. הכרזת מלחמה על הקוסם? ספק, אבל לפחות יש לנו חנות בשר חדשה בשכונה. אוצו רוצו לבקר.