‏הצגת רשומות עם תוויות hotel. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות hotel. הצג את כל הרשומות

3.7.2014

הוטל מונטיפיורי

3 יולי, 2014
מונטיפיורי 36, תל אביב-יפו

האינסטגרם שלי מתמלא מפעם לפעם בערימה של תמונות מהוטל מונטיפיורי [בעיקר הודות לפידים הנהדרים של אורן מגרגרן ושל רזי ברווזי] מה שחיזק אצלי את הרצון העז לקפוץ לביקור בהזדמנות. אז נחשו מה? ההזדמנות נחתה, בדמות חבר שהגיע לביקור בעיר, מהצפון הכי פסטורלי שיש.

הגענו בזמן לעסקית הצהריים, שעובדת בצורה המוכרת: בוחרים עיקרית ועליה משלמים, מקבלים גם ראשונה מתוך מבחר מצומצם של אופציות, יחד עם לחמים ומשהו קטן ומתוק בסוף. דיל לא רע בכלל. המלצרית הציגה לנו אותו בתכליתיות עילאית, בלי אף מילה מיותרת וללא שום הפגנת רגש או עניין. יעיל, אבל לא משרה את ההרגשה הכי נעימה בעולם.
Neat.

הלחמים הקטנים הגיעו ראשונים, מאורכים, קשים וחמימים, שיחד עם חמאה חביבה היו פתיח פשוט ומהנה. קרפצ'יו סלמון שטעמתי ממנו מעט היה עדין מאוד [אם כי מלוח באיזור מאוד ספציפי בצלחת] עם חתיכות קטנות של בצל סגול מעל, מה שתמיד כיף לנגוס ולשאוף. נקודת קרדיט למלצרית הנ"ל - היא התריעה מראש שהמנה מכילה שמיר, למקרה [הסביר] שלקוח קצת פחות מתחבר לטעם הדומיננטי.

הצבעים התעוותו כאן קצת, עמכם הסליחה.

המנה הראשונה הנוספת היתה כבד קצוץ, שהוגש בכמות קטנה למדי, אבל טעמו היה נהדר. לחם-קרקר מוארך שהוגש יחד עם הכבד שיחק את תפקיד המצע בהצלחה, כשהצנונית והמלפפון החמוץ הקטנים ליד הוסיפו גם הם, ואילו החסה היתה קצת מיותרת יותר לטעמי ואפשר היה להסתפק בבצל הירוק כדי לתת הרגשה חיה יותר.
The gang


ובזריזות הגענו לעיקר: פילה סלמון בגריל, לצד קישואים במנדולינה בטמפרטורת החדר, במיה קלויה ושקדים חיים. מה אגיד ומה אומר? הפילה היה עשוי במדויק, כמעט חי מבפנים, צלוי ממעל, שומני ונעים מאוד - ובאופן מפתיע גם משביע מאוד. גם ה"סלט" המיוחד שהוגש יחד עם הסלמון היה נהדר - פשוט למדי אבל מורכב מספיק כדי שלא תחשבו לעשות את זה בבית. הבמיה לא הזילה ריר והיתה נהדרת וכמעט פריכה, אם אפשר להגדיר את זה כך, השקדים החיים היו עוד תענוג בפה שקשה להפסיק לנשנש אותו. מנה כיפית במיוחד.
נהדרת. אשחזר את זה בבית. יום אחד.

מהצד השני של המתרס עמדה קדירת פירות הים - מנה גדולה ביותר ומעניינת מאוד. מעולם לא ניסיתי את השילוב של קארי עם פירות ים - ומתברר שזה עובד. היו שרימפס, חצי סרטן, מולים וקלמרי [בכמות נדיבה ביותר]; הקלמרי, שאני בדרך כלל לא חסיד גדול שלהם, היו דווקא מוצלחים הפעם. החלק המעניין במנה היה רוטב הקארי הירוק, שהיה נהדר גם בצבעו וגם בטעמו החזק והמשתלט. 
קארי מדהים. 

השורה התחתונה היא שאם אתם לא מגדלים כסף על העצים או על אסדות גז כאלה ואחרות, העסקית יכולה להיות פתרון נהדר ושווה את המחיר - שגם יוציא אתכם שבעים ובניו. 8 במדד הזעתרני, ושיהיה בטחון ושקט לכולם.
נ.ב: היה גם את זה. ממתק שוקולדי קטן שמגיע עם העסקית ושכחתי ממנו לגמרי עד לרגע האחרון!

15.3.2014

רוטשילד הוטל

14 מרץ, 2014
רוטשילד 96, תל אביב-יפו

פורים פורים פורים. החלטתי להתחפש למישהו עם יותר מדי כסף וללכת לבראנץ' ברוטשילד הוטל עם חברה. בדיעבד, זה לא היה יקר כלל, אבל פסיכולוגית, נהנינו במסעדת יוקרה. בקיצור, הגענו למלון ולא היה ממש ברור איפה מתחילה המסעדה ולמי צריך לפנות כדי לקבל שולחן, אבל פקידת קבלה סופר נחמדה קראה מהר מאוד למארחת שמצאה לנו שולחן פנוי בזריזות ודקה לאחר מכן הציעה לנו שולחן אחר - טוב הרבה יותר. אני אוהב התחלות טובות.
מכירים?

המלון מושך את העין כשעוברים בשדרה, בעיצובו הנקי והפשוט, עם המרפסות הקטנות ופסל הזמרים המפורסם. גם בחלקו הפנימי, ניכרת ההשקעה שבעיצוב המקום, בהידור מינימלי אבל מורגש היטב [כלי החרסינה, נגיעות הזהב, הריהוט המשובח וההרגשה של בית לורדים בריטי, כראוי למקום שמתגאה בשמירה על מורשתו של הברון דה רוטשילד]. מקריאה נוספת מתברר שהמלון מתגאה גם בהיותו מלון אקולוגי למדי שזו תמיד נקודת זכות גדולה.
לא צריך הרבה יותר מזה.

מלצר אדיב ונחמד שנכנס באותו יום לדמותו של סופרמן [כבר אמרתי שמבוגרים בתחפושות זה הדבר הכי אדיר?] עזר לנו בהמלצתו לבחור את כיוון הארוחה והסכמנו על ארוחה קיבוצית שתתחיל ממנת ארוחת בוקר [ביצה וסלט כאלה] ותסתיים באקורד מתוק [ברד פודינג]. ותודה לקאל-אל על מילותיו.
שירות מכוכב אחר.

תחילה הגיעה סלסילת לחם עם ריבות וגבינות. הגבינות היו רגילות למדי, צהובה, שמנת ולאבנה, לא משהו שמצריך פירוט מיותר. לעומת זאת הריבות היו אומייגאד אחד גדול. מצד אחד, ריבת עגבניות שרי שלא טעמתי כמוה מעולם, מתקתקה באופן מפתיע עם רמזים קטנטנים לחמיצות. מצד שני, ריבת תפוחים מעולה [ואני לרוב לא מפרגן לריבות], מתוקה אבל מאוזנת שגורמת לקחת עוד קצת על הסכין. לשמחתנו גם הריבות וגם הלחם התבררו כברי-ריפיל חופשי, אז לא מעט עגבניות שרי הקריבו את קליפתן עבורנו.

זה אמנם נראה כמו קטשופ ו[משהו], אבל זה פשוט מעולה.


המנה ה"מלוחה" הגיעה מעט לאחר מכן ולא הותירה רושם ראשוני טוב מדי מבחינת המראה. זו היתה ביצה עלומה על טוסט עגול וקרם תרד, והתברר שהמראה לא מעיד על כלום. הביצה היתה עשויה בדיוק במידה שמאפשרת אורגזמה קטנה ברגע החיתוך, הקרם [שהיה יותר רוטב מאשר קרם] היה משובח גם הוא - מתקתק מעט, מלוח מעט, עם תבלין לא מזוהה ששידרג אותו פלאים. מפתיע היה לגלות כמה טוסט יכול להיות טעים, במיוחד אחרי שהוא שכב ברוטב במשך כמה דקות טובות.
סלט שלא מוזכר בטקסט היה נוכח בארוחה.

מקרה הקנקן ומה שבתוכו חוזר שנית

BAM
טוסט של לורדים. סליחה, קלי.
יותר טוב מחומוס.
המשכנו לנשנש לחם עם ריבות ורוטב-תרד לסירוגין, עד שהגיע הזמן המתוק. הזמנו ברד פודינג [Bread Pudding], שעוד לא טעמתי מעולם. המנה היתה מרשימה הרבה יותר מקודמתה, והגיעה עם תפוחים מקורמלים וקרם פרש. הריח היה אלוהי. קינמון, תפוח, שוקולד חם, ישו. הטעם עמד בציפיות: רך ומתוק, ביסים מסוימים עם שוקולד, ביסים אחרים עם קרם פרש, כל ביס, מלמיליאן. אני הייתי מכניס את המנה תחת תפריט הקינוחים בקלות, ומכתיר אותה בתור אחד משלושת הקינוחים הטובים שאכלתי בחודשים האחרונים.
אין הרבה לומר.


אי אפשר היה להפסיק לצלם.
אחד המקומות האסתטיים.
האווירה היתה נהדרת במשך כל שהותנו שם. מוזיקת רקע נעימה וג'אזית ברובה בווליום הגיוני, הרגשה מעונבת אבל לא פלצנית מדי, נוף מעולה לשדרה ועשרות תחפושות אדירות [את המלך העירום ראיתם משוטט ברוטשילד?] ולבסוף שירות מעולה ומחיר ממש לא בשמיים [58 על ארוחת הבוקר הכוללת ביצה עלומה, סלט קטן, לחמים וריבות, בנוסף לשתיה קרה אחת, 43 לברד פודינג שהגיע עם שתיה חמה אחת] מעניקים את רוטשילד הוטל לארוחת הבוקר הטובה ביותר שאכלתי בתל אביב. 9 במדד הזעתרן. 

אה, פורים נהדר לכולם!
המלך והבגדים.