22 מאי, 2014
בן ציון 1, תל אביב-יפו
בן ציון 1, תל אביב-יפו
באופן ספונטני שמאפיין את השבועות האחרונים שלי מצאתי את עצמי עם שתי חברות בבנציון1 [שמעתה ייקרא פשוט בנציון], בר-מסעדה חדש שנפתח בצמוד לאוזן-בר, בכיכר מיכאל'ס, לתל אביבים הקיצוניים שביניכם. כשהגענו [באיזור רבע לשמונה בערב] המקום היה ריק לחלוטין מלבד שולחן אחד, כך שהתיישבנו ברוגע בחוץ ותוך רגע כבר הגיעו התפריטים לשולחן.
לא היה לנו חשק אמיתי בארוחה ארוחתית, אז הגענו במהירות לעיקר. התלבטתי מעט בין דגים כבושים עם קרם פרש וקלאב סנדביץ', אבל בסוף הלכתי על מה שנשמע משביע יותר [מודה, הייתי רעב] - הסנדוויץ'. מה היה בו? די פשוט - פרגית, בייקון, רוטב טרטר, חסה ועגבניה. אז נתחיל מהגודל - לא עצום, אבל גם לא קטן בכלל. שני משולשים, עם לחם קלוי מבחוץ [אבל בלי חתיכת לחם עסיסית בפנים. מוניקה ורוס היו כועסים], פרגית עסיסית ושמנמנה, כמות מכובדת של חתיכות בייקון, חסה פריכה מאוד ורוטב טרטר נהדר [מיונז, צלפים, מלפפונים חמוצים ובצל סגול] היוו יופי של סנדוויץ' מוצלח [ומפתיע, אני חייב להודות]. הדבר היחיד שהיה חסר לי שם היה קולסלאו, בצד, ערימה קטנה ומחייכת.
חוץ מהסנדוויץ', ניסינו גם את הצ'יפס, שהופיע בדמות חתיכות גדולות של תפוחי אדמה בקליפתם, עם גרידת לימון מעל. היה משמח לראות את גרידת הלימון, שמוסיפה כל כך הרבה, במה שאני יכול רק לפרש כהשראה מויטרינה, והשראה מבורכת. אני עדיין מעדיף את הצ'יפס הדקיק על פני החתיכות העבות והגסות, אבל זו כבר העדפה אישית.
מנה עיקרית נוספת שניסינו היתה הרביולי לאבנה, שילוב שגם אם אינו חדש - עוד לא נתקלתי בו מעולם. המנה היתה קטנה [אולי נפלו כמה רביולים בדרך מהמטבח לשולחן?] והכילה רק חמישה רביולי, אבל בזה מסתכם הצד השלילי. הבצק היה נימוח כמעט כמו המילוי, טעם הזעתר והלאבנה הביס כל טעם אחר שהיה עלול להשתרבב פנימה, וסך הכל הביצוע היה מעולה. גם התוספות הקטנות שהגיעו עם המנה כמו הזיתים ועלי המנגולד תרמו לחגיגה בפה. ואז נכנס שוב הצד השלילי - זה פשוט נגמר מהר מדי.
לקינוח ניסינו את הפרנץ' טוסט שהמלצרית המליצה עליו בלהט ומהר מאוד הבנו גם למה. מדובר בשתי פיסות עבות של ספק-לחם-ספק-עוגה, עשויות כפרנץ' טוסט עם מלא מסקרפונה ואבקת סוכר, רוטב תותים ודובדבנים שלמים מעל. הביסים היו אווריריים מאוד והמתיקות הכניסה לשכרון חושים קטן תוך רגעים ספורים. החלק הבצקי, שוב, נגמר מהר מדי, ואז המשכנו לבלוע מסקרפונה ודובדבנים, מה שהתברר כתענוג בפני עצמו.
הופתעתי ממה שטעמתי בבנציון, לטובה. הכל היה טעים מאוד, השירות היה סופר-אדיב והמיקום מנצח [אולי קצת הומה מדי]. הצד השלילי של הסיפור הוא בעיקר גודל המנות, שהיה קטן ממה שאפשר היה לצפות, עם דגש על הרביולי, הצ'יפס והפרנץ' טוסט. המחיר לא היה זול, אבל גם לא יקר מאוד [קלאב סנדוויץ' פרגית ובייקון 44, רביולי לאבנה זעתר 48, צ'יפס 16, פרנץ' טוסט מסקרפונה 34]. אני רואה את עצמי חוזר לשם לנשנוש או ארוחת ערב קלה בלי שום ספק. 8 במדד על הטעמים הנפלאים שנגמרו מהר מדי.
באותה נשימה והזדמנות, באותו הערב יצא לדרך פסטיבל התיאטרון, "תלוי במקום", שהמשיך לאורך כל סוף השבוע, והיה פשוט כיף לראות ולשמוע את ההופעות והאירועים השונים שהיו בו. הספקתי גם להתחתן [בכאילו, אני מקווה] הודות לפסטיבלון הזה. אז השנה הוא נגמר כבר, אבל שתדעו שדברים כאלה קיימים וזה פה ממש ליד.
 |
| ברוכים הבאים. |
לא היה לנו חשק אמיתי בארוחה ארוחתית, אז הגענו במהירות לעיקר. התלבטתי מעט בין דגים כבושים עם קרם פרש וקלאב סנדביץ', אבל בסוף הלכתי על מה שנשמע משביע יותר [מודה, הייתי רעב] - הסנדוויץ'. מה היה בו? די פשוט - פרגית, בייקון, רוטב טרטר, חסה ועגבניה. אז נתחיל מהגודל - לא עצום, אבל גם לא קטן בכלל. שני משולשים, עם לחם קלוי מבחוץ [אבל בלי חתיכת לחם עסיסית בפנים. מוניקה ורוס היו כועסים], פרגית עסיסית ושמנמנה, כמות מכובדת של חתיכות בייקון, חסה פריכה מאוד ורוטב טרטר נהדר [מיונז, צלפים, מלפפונים חמוצים ובצל סגול] היוו יופי של סנדוויץ' מוצלח [ומפתיע, אני חייב להודות]. הדבר היחיד שהיה חסר לי שם היה קולסלאו, בצד, ערימה קטנה ומחייכת.
 |
| זה לא רק נראה טוב. |
 |
| קרוב מדי? |
 |
| זה לא ויטרינה. |
מנה עיקרית נוספת שניסינו היתה הרביולי לאבנה, שילוב שגם אם אינו חדש - עוד לא נתקלתי בו מעולם. המנה היתה קטנה [אולי נפלו כמה רביולים בדרך מהמטבח לשולחן?] והכילה רק חמישה רביולי, אבל בזה מסתכם הצד השלילי. הבצק היה נימוח כמעט כמו המילוי, טעם הזעתר והלאבנה הביס כל טעם אחר שהיה עלול להשתרבב פנימה, וסך הכל הביצוע היה מעולה. גם התוספות הקטנות שהגיעו עם המנה כמו הזיתים ועלי המנגולד תרמו לחגיגה בפה. ואז נכנס שוב הצד השלילי - זה פשוט נגמר מהר מדי.
 |
| סה טו. אבל הטעם, הו הטעם. |
לקינוח ניסינו את הפרנץ' טוסט שהמלצרית המליצה עליו בלהט ומהר מאוד הבנו גם למה. מדובר בשתי פיסות עבות של ספק-לחם-ספק-עוגה, עשויות כפרנץ' טוסט עם מלא מסקרפונה ואבקת סוכר, רוטב תותים ודובדבנים שלמים מעל. הביסים היו אווריריים מאוד והמתיקות הכניסה לשכרון חושים קטן תוך רגעים ספורים. החלק הבצקי, שוב, נגמר מהר מדי, ואז המשכנו לבלוע מסקרפונה ודובדבנים, מה שהתברר כתענוג בפני עצמו.
 |
| היה אפשר לפרגן בעוד איזו חתיכה או שתיים. |
הופתעתי ממה שטעמתי בבנציון, לטובה. הכל היה טעים מאוד, השירות היה סופר-אדיב והמיקום מנצח [אולי קצת הומה מדי]. הצד השלילי של הסיפור הוא בעיקר גודל המנות, שהיה קטן ממה שאפשר היה לצפות, עם דגש על הרביולי, הצ'יפס והפרנץ' טוסט. המחיר לא היה זול, אבל גם לא יקר מאוד [קלאב סנדוויץ' פרגית ובייקון 44, רביולי לאבנה זעתר 48, צ'יפס 16, פרנץ' טוסט מסקרפונה 34]. אני רואה את עצמי חוזר לשם לנשנוש או ארוחת ערב קלה בלי שום ספק. 8 במדד על הטעמים הנפלאים שנגמרו מהר מדי.
באותה נשימה והזדמנות, באותו הערב יצא לדרך פסטיבל התיאטרון, "תלוי במקום", שהמשיך לאורך כל סוף השבוע, והיה פשוט כיף לראות ולשמוע את ההופעות והאירועים השונים שהיו בו. הספקתי גם להתחתן [בכאילו, אני מקווה] הודות לפסטיבלון הזה. אז השנה הוא נגמר כבר, אבל שתדעו שדברים כאלה קיימים וזה פה ממש ליד.
