אז במקסיקו לא הייתי לצערי, למרות שזה היה קרוב מאוד. האוכל המקסיקני היחיד שטעמתי עד לפני חודש-חודשיים היה בטאקו-בל בפנמה ואיך לומר, להיט - זה לא היה. ואז עברתי לתל אביב, ובערך מהרגע הראשון שמעתי את השם טאקריה פעם בשבוע. אז הפוסט הזה הוא לא על הטאקריה, שתקבל אחד שלם בפני עצמה [למרות שאולי צריך לחשוב על אשכול מקסיקניות ולהכניס גם את דונקי שגרמה לי להרעלת קיבה ואת מסקל ששמה הולך לפניה], אלא על מקס-אנד-קו [מעכשיו - מא"ק] החדשה יחסית בבן יהודה, שהספקתי לפקוד אותה פעמיים ולצאת עם חוויה זהה בשתיהן.
סככות כתומות מעל שולחנות פזורים בסדר מופתי מדי מקדמות את פני הבאים, יחד עם שלט גדול מעליהן [אם כי קצת נסתר] שמכריז על שם המסעדה בפונט של דיינרים אמריקאים מסרטי שנות ה-פעם [שמשום מה יצר לי קונוטציה עם רצח ג'יי אף קיי. משהו בגלל האוטו שלו, לא ברור לי מה]. הבר הקטן נטוש אבל מסודר יפה והמטבח הפתוח נראה גם כן מסודר ונקי במבט מהיר שכזה. אין תלונות בינתיים.
 |
| JFMEX |
הקונספט במא"ק חמוד מאוד ודי מגניב, אבל הבעיה היא שהוא לא באמת ממומש. כל סועד מקבל תחתית מנייר בגודל A3 בערך [או בדיוק] שעליה גם מודפס התפריט וחותמת דיו קטנה שאיתה הוא מסמן אילו רכיבים הוא רוצה במנה. המנות מורכבות מבסיס [בוריטו, טאקוס או קערת אורז], מרכיב מרכזי [וריאציות של עוף, בשר ותחליפיהם], אורז לסוגיו, תוספת רצינית [שעועית, גוואקמולי, גבינה וכד'], חריף ברמת שונות ולבסוף - תוספות קטנות נוספות. כל העסק מאבד קצת מהחן שלו, כשמלצר מגיע ושואל אותך מה תרצה, רושם את זה אצלו ומזין אחר כך במחשב. מה שכן, זה לא באמת נורא, סתם נקודה למחשבה.
 |
| סד"פ: בחר שולחן, בחר חותמת, קח תחתית, תתפרע |
בעקבות המלצה ממבין-עניין-בכיר, בחרתי בשתי הפעמים במבנה דומה: קערת אורז ובוריטו ליד. ניסיתי את הפויו קריביאנו [או, עוף קריבי] עם אורז לבן, גוואקמולי, חריף-3-גולגלות וקצת בצל סגול וכוסברה. ועל זה נדון כאן בעוד פסקה אחת מעכשיו.
בזמן ההמתנה לאכול הגישו לשולחן, מלבד השתיה, גם מעין נשנושים בדמות כיפלי צבעוני ואפרופו, שאותו מבין-עניין-בכיר לחש לי בעבר שהם נעשים במקום. חביב ומוצלח ואני משוכנע שהבעלים יכולים לעשות קצת כסף מהצד בהפצה של הנשנושים האלה בברים באיזור. לא יזיק מאנץ' ליד הבירה. ספיקינג אוף, המרגריטות של מא"ק התבררו כמוצלחות למדי גם כן, חמצמצות, מרירות ומרעננות בדיוק במידה הדרושה.
 |
| בא לי בנטורל |
אז האוכל הגיע. הרכיבים הרגישו טריים וגם בדיעבד לא גרמו לתופעות לוואי לא נעימות. לפני שערבבתי את כל העניינים שם בצלחת העסק עוד נראה מגרה ומלא חיים. ברגע שהערבוב התחיל, השילוב בין הגוואקמולי לסלסת-צ'יפוטלה והרוטב החרפרף הפך את העסק להרבה פחות פוטוגני, לכן חסכתי מכם את השלב השני. כמעט. החריף לא היה סתם חריף, אלא מלא טעם, וטעם די מעולה אפילו. הכל השתלב יופי יחדיו והיה פשוט טעים.
 |
| סתם כי אני מתלהב מהמצלמה החדשה |
קחו בחשבון שבקשות שונות מהצוות נענות עם דיליי מסויים, מה שעלול לבאס קצת. בין אם זה עוד בוריטו, עוד מרגריטה או חשבון [שמגיע בפח קטן וחמוד] - זמן הוא לא ממש בראש סדר העדיפויות.
 |
| נזילת תאווה. הכי גס שהיה בבלוג אי פעם |
 |
| חמוד, לא? |
אז המנה היתה מספקת מאוד, במיוחד אם לוקחים בוריטו בודד לידה ונעזרים בו כבסיס להמולה שבצלחת. המחיר הוגן ואפילו אפשר לומר זול, עבור התמורה שמקבלים [מנת Mex & Match ב-29, תוספת עבור העוף הקריביאני - 4 שקלים, בוריטו בצד - 6 שקלים, מרגריטה - 15], והכי כיף זה שממש רוצים לחזור לשם שוב למרות השירות האיטי והמקובע [אי אפשר לחבר שולחנות, לטוב ולרע]. הכי 8 במדד הזעתרן.
אדיוס, עד לפעם הבאה.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה