סוניה געצל שפירא

7 מרץ 2012
סמטה אלמונית 1, פינת קינג ג'ורג'

טוב, אז היה ממש בא לי לפרסם עוד משהו, למרות שכמות הקוראים כרגע בטח שואפת ל-0. אז.... נזכרתי באיזה דיי-טריפ לתל אביב בפורים, עם כמה חברות קרובות באמצע החורף הסגרירי האחרון.

לאחר ספיגת אווירת תל אביב יומיומית, כזו שחסרה ממש במדבר, כמו ים, חול של ים, ריח של ים, קול של ים ועוד כל מיני דברים על ים, התחלנו לעלות לכיוון מרכז העיר (דרך אגב, מבחינתי מרכז העיר זה איזור קינג ג'ורג' והסנטר, גם אם זה ממש לא ככה).

ניסינו לצוד מקום כלשהו לאכול שכולם יאהבו, לא פשוט בהתחשב בזה שאני לא אוכל סושי, אחת רוצה לאכול סטייק, אחרת רוצה רק סלט והאחרונה בכלל בקטע של מרק. או משהו בסגנון. אחרי מלא דיונים והתפעלות חוזרת שלי מהעיר הגדולה ומכמה גאוני חג הפורים (איפה בעולם עוד אפשר לראות בצהרי היום זקנה לבושה בבגדי סאדו מחזיקה ביד של הנכדה שלה שלבושה כטינקרבל? איפה??) הגענו בסוף לקינג ג'ורג'. הרחוב, לא הבר/מסעדה.

איפשהו בתחילת הרחוב, הציעה מישהי הצעה מסתורית, ואני מצטט, אם כי לא בדיוק מוחלט: "יש מקום קטן וחמוד פה, עם גינה כזאת, ויש להם ארוחת בוקר ממש טובה, ואפשר לאכול שם!!". כמובן שהיו פחות סימני קריאה וכמה שינויים בנוסח, אבל זו בגדול הייתה ההצעה.

הסכמנו.

מקינג ג'ורג' העמוס והצבעוני, לקחנו שמאלה לסמטה אלמונית (שבדיעבד, שם הרחוב הזה מתאים בול למסעדה-קפה הזה) האפורה יותר, ומצאנו את עצמנו בסוניה געצל שפירא (מעכשיו, תקרא המסעדה "סוניה" לצרכי עצלנותי).

המקום היה מגניב לחלוטין. במבט ראשון הוא נראה קטנטן וריק. ואז המארחת (שהייתה מחופשת ל.. אחות סקסית? אני לא זוכר לצערי) הובילה אותנו אל החצר האחורית. המקום היה צבעוני גם בלי קשר לפורים, כשכל כיסא מוסיף לאווירה העליזה במקום. החצץ נותן קונטרה רצינית ומונע התקף אפילפטי מצבעוניות הרהיטים, ומתאים בול. השולחנות נותנים הרגשה של עבודת יד, עם הפסיפסים הכחלחלים, וכל הירוק מסביב מצליח להסיח את הדעת מהרעש מחריש האזניים באתר הבנייה הסמוך.

כשהתמקמנו לנו בשולחן צדדי, מוקפים באנשים מכל המינים והסוגים, הגיע מלצר חייכני בתחפושת לא מובנת (אחרי כמה דקות של תהייה התברר לנו שזה משהו מהתפוז המכני), ולקח את ההזמנה. איכשהו, בסוף ההזמנות היו די דומות, ולא הוזכר שום סושי ושום מרק. הזמנו שני סנדוויצ'ים, סלט, ועוד סנדביץ בנגלה שנייה.

אם אני זוכר פרטים כמו שאני זוכר, כנראה שזה שווה היה את הזכרון. הסנדוויץ' היה מעולה פשוט. לא גדול מדי ולא ביס וחצי. הלחם היה להיט (הלוואי שהייתי זוכר מה זה היה! לפי מקורות יודעות דבר, לחם פרנה), וכך גם כל הרטבים שבפנים, באמת שהכל השתלב מושלם. הבשר היה יכול להיות טיפה יותר רך (החזה עוף היה טוב יותר), אבל זה כבר באמת קטנוניות. המנה הגיעה עם סלט פשוט, וכמה עגבניות שרי מעליו, שהיה ממש ראוי למקומו בצד הסנדוויץ'.

כדי לסגור את הפינה של הנוזלים, הזמנו לשתות כל מיני דברים מוזרים. כל אחד מהם היה טעים. תפוזים-לואיזה שממש הפתיע לטובה, וגם תה כלשהו ששוב, הזכרון בגד בי ואני לא יכול לפרט עליו יותר...

דרך אגב, גם המנות של הבנות לא אכזבו, אולי חוץ מהסלט-ערבה (או שזה היה חבל ארץ אחר?) שהיה קצת מאכזב ביחס לשאר.

לסיכום, אם אתם באיזור ובא לכם ארוחה טובה ולא כבדה מדי, עם איזה שתיה מקורית, תקפצו לסוניה. שווה לגמרי את הפנייה שמאלה.